דיויד הוקני, האמן החי הכי פופולרי באנגליה. כך מגדירים אותו בעיתונות. וכן, תורים של שעות משתרכים בכניסה לרויאל אקדמי. גם בימים שהתערוכה פתוחה עד חצות. מה עושה אמן לכל כך פופלארי?
אני כותבת את הפוסט הזה ישירות בתוכו. זו הטיוטא שלי. ההתלהבות שלי. ההתרגשות שלי. הטקסט שלי לא יכול להכנס לשום נישה אקדמית, עיתונאית, מחקרית. הטקסט שלי הוא אישי. ההתרגשות שלי היא אישית. מהציור ציור. מזה שמותר לצייר, ובכל אמצעי שהוא. שהכל לגיטימי. ובגדול. וזה גם פופולארי. זה עושה להם טוב, לאנגלים, וזה עושה לי טוב, ההשתוללות הזו שלו, מהשנים האחרונות, שהן תוצאה של הביקור בנופי ילדותו של הוקני: יורקשיר.
הוקני הוא צייר במהותו. הוא רשם מעולה, תמיד היה, ובגלל זה הוא יכול להשתולל ככל העולה על רוחו. יש לו עוצמות הנובעות מתפיסת העולם כצייר. הוא בעל אמצעים והוא יכול לרכוש לעצמו את כל העזרה הטכנית שבעולם. והוא מגיע ליורקשיר, אחרי כל קילומטראז' הציור שנצבר במהלך שנותיו הלא קצר, ונסחף לטריפ חסר תקדים של ציורי נוף ענקיים במשיכות מכחול כמו אבסטרקטיות, מינימליסטיות. הוא משתמש בכל מה שיכול לעזור לו טכנית, מצלמות, עוזרים אנושיים- נושאי כילים, חומרים בשפע, ואמצעים גראפים ודיגיטאלים. בכל דבר העומד ברשותו. הוא משתולל. בצבעי שמן, בצבעי מים, באלקטרוניקה.
ציורי הנוף הטובים ביותר שלו הם אותם ציורים שמצויירים מאותה זווית בדיוק. הוא מוצא שביל ביער ומצייר אותו שוב ושוב ושוב. נקודת העומק היא הנקודה שמעבר להכל. היא ההליכה אל האין. היא המקום אליו הוא עומד להגיע. היא ה"הכל" שלו. ו"הכלום". הכלום המטאפיזי. רואים את אותה נקודה היטב מרחוק, זוהרת, מוארת, מפעימה, וכשמתקרבים היא כתם שטוח, בכמעט אין צבע, חמקמקה, שאין בה "כלום" והכלום הזה הוא החגיגה של דיויד הוקני. הוא האושר.
הנה :
התכלת הזאת, בנקודת העומק, באינסוף, במעבר, אחרי הכל.
והנה עוד אחד:
ושוב נקודת העומק המטאפיזית. קשה לראות בגודל הזה. אבל בנוכחות הפיזית של הציור גדול המימדים הזה אי אפשר לשלא לנסות לפסוע פנימה ולהיעלם שם.
את הנופים הכי טובים בעיניי לא הצלחתי לצלם. אסור. לאינטרנט הועלו רק הנופים הפופלאריים ביותר והם אלו הצבעוניים הברורים יותר, האסתטיים יותר. הנה אחד כזה:
ועוד אחד:
כאן, השער הירוק בנקודת העומק הזו כבש אותי. רציתי לשהות שם בלי סוף. קודם המעבר התכלת הקריר עם פסי הצללים הסגולים ואז האפלה הירוקה סגולה, ופתאום נפתח השער אל הירוק ירקרק- משב אוויר שאין בו אוויר, אלא אור, שלא מן העולם הזה.
והנה כאן הוקני מחבר את חלקי הנוף קצת ב- delay. נדמה רשלני משהו. אבל מלא חן. כאילו אין לו זמן לדייק. ואפרופו אין לו זמן, ישנו קיר ענק מימדים ובו 30 ציורי שמן גדולים, של אותו נוף עצמו, מינימליסטים ברובם, כל ציור עם היום שלו, לפי לוח השנה. קיר יומני מפעים. העיניים מתרוצצות מציור לציור ולא מוצאות מנוחה. ויחד עם זאת האסתטטיקה מרחיבה את הלב ולא מציקה.
הנה:
והנה עוד כמה שבילים הזויים:
והנה שביל בצבעי מים מינימליסטים:
וכאן קיר צבעי המים:
והנה התור בכניסה לתערוכה ב Royal Academy לא להתייאש. שווה לחכות.
וכאן הוקני עצמו חוגג את יורקשיר:
ועוד לא הבאתי דוגמאות של הציורים הדיגיטאלים. אולי בהמשך.
וכנראה ובהמשך אכתוב יותר על צבעי המים שלו, הנראים אולי פשטניים למדי במבט ראשון, אך יש בהם תובנה עמוקה של תפיסת העולם כצייר טוטאלי
הנה סרטון מצגת מצבעי המים שלו
.
מאמר מצויין על הוקני ותולדותיו ב"הארץ"
װ16 במרץ, 2012 at 2:00 pm
הי איריס
איזה כיף …מרגישים את ההיתלהבות שלך החזקה…הייתי בעולמות הללו באוגוסט אבל היתה אז תערוכה כללית די משמימה…
גיליתי את הוקני לפני כ 20 שנה באקראי ומאז אני מת על הראש שלו למרות שאני חייב להודות שיש לי בעיה עם התפיסות העיצוביות הפשוטות שלו שלדעתי לפעמים גובלות בפשטנות אבל אני מסכים עם הטוטליות שאת מזהה אצלו ואת החופש הגדול. אכן אמן גדול בן זמננו וממש חבל שאני לא שם גם לשתות איתך איזה קפה דלוח על התמזה וגם לטייל בכל העושר האין סופי הזה של האמנות…עד מתי התערוכה שלו?
אהבתיאהבתי
װ16 במרץ, 2012 at 10:34 pm
ג'ו, התערוכה עדה- 9 לאפריל. אין לי מושג לאן ואיך יובילו אותה הלאה. לא נראה לי שלכאן. ואגב, היינו שם רק שלושה ימים:)
אהבתיאהבתי
װ17 במרץ, 2012 at 2:06 pm
לכאן זה יגיע בעוד עשור אם בכלל..אז את כבר בארץ? אני בתחושה שאת עדיין שם 🙂
אהבתיאהבתי
װ17 במרץ, 2012 at 2:18 pm
יגיע אולי, אבל רק חלק ואולי עדיף שלא כי כך ישנה מטיבציה להתעופף מכאן לפעמים
וכן, אני כאן ונחמד שיש תחושה שאני עדיין לא, כי אולי אני עדיין לא
אהבתיאהבתי
װ16 במרץ, 2012 at 2:20 pm
ישנה איזושהי התרגשות וחיוניות של ילד שמשתולל בטבע, בציורים המדהימים האלה. יפה לו מאוד…
אהבתיאהבתי
װ16 במרץ, 2012 at 10:37 pm
כן דודו, בדרך כלל ישנה הרגשה של התרגשות של ילד ואפשר להסחף לשם ולפעמים פתאום עולה הרגשה שאולי זה מניירה או מניפולציה. בין כך או כך ההנאה והעונג והשמחה היו רבים רבים
אהבתיאהבתי
װ16 במרץ, 2012 at 2:22 pm
כן וגם אני לא מצליח להסתנן מבעד להתנכלויות של הוורדפרס. אני נכנס דרך השער של הפייס. מעצבן אבל וורדפרס.
אהבתיאהבתי
װ16 במרץ, 2012 at 10:38 pm
אני חושבת זה בגלל שהם העלו תוספות לממשק כמו מפת העולם בסטטיסטיקה (אתה לא בוורדפרס אז אתה לא תוכל לראות את זה), אבל השינוי הזה די מרשים. הם סיימו את העבודה וכבר אפשר להגיב חופשי
אהבתיאהבתי
װ16 במרץ, 2012 at 2:42 pm
הוא ענק הוא ענק הוא ענק,
הייתי ממשיכה ככה, עם המנגינה, לנצח.
כי הוא חוגג כל דבר שהוא עובר דרכו בחיים,
והחגיגה שלו היא המתנה שלו לנו, אוהביו.
ויש רגעים כאן שפתאום הוא נהיה ואן גוכי, נכון?
תודה איריסיה, זה
נ פ ל א !!!
אהבתיאהבתי
װ16 במרץ, 2012 at 10:40 pm
כן, ענק תרתי משמע. וכן ואן גוכי ועוד כמהמאסטרים אחרים מהדהדים שם אצלו. כי ככה זה כשחוגגים, כולם מצטרפים למחול
אהבתיאהבתי
װ16 במרץ, 2012 at 4:26 pm
הוא מהמם וחבל שהוא לא קורא עברית… 🙂
הכתיבה שלך מהדהדת את הצבעוניות ושמחת החיים שלו, תודה ושבת שלום
אהבתיאהבתי
װ17 במרץ, 2012 at 10:30 am
מזל שהוא לא קורא עברית ומזל שהוא לא מכאן..
תודה נונה
אהבתיאהבתי
װ16 במרץ, 2012 at 7:58 pm
את יודעת איריסיה את לימדת אותי להביט אל הבלוג כאל סקיצות ומאז זה באמת סידר לי את להעביר את הרצון להעביר, והסקיצות שלך בנקודות המבט שלך האישית הרגשית תמיד מתחברות לי לאלוהות, אני אוהבת כאן כמו בריאה בכל פעם מחדש, וכל הדוגמאות שהבאת כאן מרתקות שמחתי להכיר אותן שמחתי להכיר אותך צופה בן דרך הפוסט הזה
אהבתיאהבתי
װ17 במרץ, 2012 at 10:35 am
שריתי, איזו מחמאה. אלוהות זה גדול עלי. אבל בסדר. היא קיימת בכל. ומה אנחנו אם לא סקיצות שלה, סקיצות די משובשות לפעמים, ואז אנחנו מקווים להמחק, לא תמיד אנחנו נמחקים כשאנחנו רוצים, ולפעמים אנחנו נמחקים באחת.
ומכל הסקיצות הייתי מעדיפה להיות שביל בין עצים המוביל לקרחת יער תחת כיפת שמים, במחברת הטמונה במגרה השלישית במכתבתו של אלוהים:)
אהבתיאהבתי
װ17 במרץ, 2012 at 11:14 am
מודה. מקנאה בך נורא שאת סופגת את כל היופי הזה. ראיתי תערוכה רטרוספקטיבית של הוקני בניו-יורק לפני כמה שנים ונגנבתי. מאז אני לא מפספסת אותו- אם אני בסביבה. אבל אני לא בסביבה . כמה חבל. אבל מצד שני: never say never. ותודה על שאת משתפת אותנו בתחושות הכל כך אותנטיות שהן הכי קרובות שאפשר לחוויית צפייה אישית.
אהבתיאהבתי
װ17 במרץ, 2012 at 2:20 pm
תודה איילה, זה קטע המורה שבי. סוג של שירות. קשה להגמל מזה למרות שהרבה פעמים בא לי לראות מבלי לתעד כלום , להיות בבועה נעלמת, גם מעיני עצמי
אהבתיאהבתי
װ17 במרץ, 2012 at 3:55 pm
תודה איריסיה. זה יפה יפה. שמעתי שהוא גם יוצר באייפד. כחובב אייפד נלהב הייתי שמח לראות את היצירות האלו שלו.
אהבתיאהבתי
װ17 במרץ, 2012 at 7:11 pm
תודה טל וברוך הבא לכאן. להוקני עבודות יפות באייפד ומאד מזוהות עם הליין שלו. אפשר למצוא את חלקן בגוגל. אם אתה צייר טוב זה לא משנה באיזה חומר אתה עובד, מצבעים קלאסים ועד תבעים אלקטורונים. אפשר לצייר גם בצבעי תבלין ובמסטיקים לעוסים. ידיים וראש, בעיקר ראש (ראש כולל לב) של אמן מורגשות בכל.
אהבתיאהבתי
װ19 במרץ, 2012 at 10:48 am
גאון!
אהבתיאהבתי
װ19 במרץ, 2012 at 3:48 pm
אכן, עדי
אהבתיאהבתי