במופלא ממך – תחקור. תחקרי.

הייתי בת 16 ומשהו כשהם הגיעו לשכונה שלי. חברה לקחה אותי למפגש היכרות ונלכדתי מיד. הריח (קטורת) הבגדים (הכתומים) שלהם, התמונות על הקירות, השירה, הריקודים הזרים חסרי התנועה כמעט, כשהגוף נע מצד לצד והידיים מושטות כלפי מעלה. קראו לזה ריקוד הדבקות והדבקות הזו נדבקה בי כאילו עד לאותו מפגש הייתי אחת ומאז הפכתי לאחרת. כמובן שקבלתי שם חדש. קיבלתי גם מנטרה אישית וסדרת אסנות (יוגה גופנית) המותאמת אישית. הרגשתי שנחנכתי לנצח. הגורו שלהם ישב בכלא בהודו באשמת רצח ולאחר מכן, במשך השנים התגלתה הפעילות האלימה של הקבוצה שהוגדרה ככת, אבל בשבילי היא הייתה התחלה של כניסה למנהרת האור, כניסה שהמשיכה במסלול מפותל לאורך שנים רבות, רכבת הרים עם תחנות פסגה ותחנות תהום, מסע חיפוש אחר הרוח המטלטלת אותי ממעמקיי ומחפשת עץ גדול רחב עתיק לנוח בצילו, להישאר, להרפות מהגעגוע הקדמוני.
באותו מפגש ראשוני, בגיל 16, נפגשתי בצורת אהבה שלא הכרתי, מלבד המסרים הרוחניים והניראות החיצונית, היה מגע גופני מנחם שגם אותו לא הכרתי. זה לא היה מיני במובן של סקס אלא חיבור בין גוף לגוף כדי להפוך לאחד והכל בריקוד תנועת ההתמסרות, הדבקות לגורו שנמצא אי שם (בכלא). בעיקר היו שתי נשים כתומות, אחת איסלנדית ואחת אמריקאית שמיגנטו אותי. הייתי ילדה וכשזה נודע להוריי פרצה כמובן שערורייה קשה. מאותה שערורייה ועד שנות הארבעים שלי הפעילות הרוחנית (או מיסטית) שלי נעשתה בסתר, דרך קבוצות שונות ומשונות והמיניות ביחסי עם ״גברים״ הייתה כדי לרצות את הנורמה. מערכות יחסים רבות, ניצול מיני, אונס, סקס חד צדדי, וגם הספקתי להתחתן פעמיים ולהתגרש פעמיים. נולדה לי בת מופלאה ואני סבתא לשני נכדים מדהימים.
עם נישואיי השניים, לפני כשעשרים שנה, הצטרפתי לאירגון שיבננדה, הוסמכתי כמורה ליוגה, והפעם בידוע ובגלוי (יוגה כבר הייתה מקובלת בעולם) ניהלתי ביחד עם בן זוגי סניף שיבננדה ליוגה, אבל את הפעילות הטקסית שמרתי בעולמי הפרטי במסגרת מצומצמת. האמנתי בכל לבי בטוהר הדרך הזו, בטוהר הכוונות, החתירה לאמת, העומק האינסופי של הידע, היושר של המורים ובכלל המפעל החיובי שהוקם כדי להיטיב עם קיומנו האנושי בעולם המציאות המורכבת.
בשלהי דצמבר 2019 נחשפה לציבור עדות שהטילה פצצה על האירגון הזה. הפצצה היא עולמית כי הארגון התפרס בכל העולם וההתפכחות/התעוררות מרעידה את האדמה מתחת לרגלי אלפי האנשים שנחשפו לדרך הכביכול נשגבת שנסללה עבורם לפני כארבעים ומשהו שנה ע״י צעיר הודי ״גאוני״ שקיבל חניכה ממורהו סוומי שיבננדה ונשלח למערב להפיץ ידע ואורח חיים. לא הכרתי אותו בחייו אלא את תלמידיו שהפכו למוריי. הפצצה שהוטלה לפני שלושה חודשים היא עדות ראשית ועוד עדויות אחרות של ניצול מיני לאורך שנים, חיי סתר של השפלה, עבדות ופגיעה פיזית ע״י מייסד האירגון (ידוע בשם סוומי וישנו דבננדה) וחלק ממוריו הראשיים.
אמש צפיתי בסרטו של חיים אתגר על המפגש המטלטל עם בתו של גואל רצון (אחת מ50 ילדיו) והרצון שלה להבין, לעכל. מה שהכי בלט לי בסרט זו ההכחשה. ההכחשה של גואל רצון. וגם הדמיון שלו לדמותו של מייסד אירגון שיבננדה ולדמותם של עוד כמה מהמורים ממשיכי דרכו. הגילוי שגם בארגון זה שהטיף (בכוונה משתמשת במילה קשה זו) לנזירות, טוהר מיני, צניעות, יושר, אמירת אמת, מתגלות שערויות כה מבחילות.
שבת. שנת 2020. רוח קלה בעצי החורף העירומים בחצר, טיפות גשם, ציפורי ופרחי האביב מתחילים להופיע. בתקשורת בהלת הקורונה נחשפת ומופצת משעה לשעה. מגיפה עולמית כנראה בפתח. זמן התבוננות פנימה: מה היו הדברים ההם שהפציעו בחיים. איפה גדלנו ואיפה נפלנו. איפה הבנו ואיפה נשברנו. ומה הלאה. ואולי אין הלאה. הכל כבר ישנו. ואיננו באמת.
הציור משנת 2000, בביקורי הראשון באשרם שיבננדה בוואל מורין, קנדה, מול הבית של מייסד האירגון.

רק עוד פעם אחת

הקדמה:

אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת וְהִסְכַּמְת לְהָבִיא אוֹתִי אֲלֵיכֶם לְשָׁעָה, אֲבָל אָמַרְת שֶׁאֶשְׁכַּח אֶת רֹוב מָה שֶׁאֲנִי רוֹאה כְּשֶׁאֶחְזֹר, חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה בְּסֵדֶר, כִּי הַגַּעְגּוּעַ גָּדוֹל מֵהָרָצוֹן לִזְכֹּר וּלְשַׁמֵּר, הִבְטַחְתִּי לך שֶׁאֶפָּרֵד בְּלִי בְּעָיוֹת כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן וְאֶעֱלֶה עַל הַסִּירָה וְאַרְכִּין רֹאשׁ כְּשֶׁתְּנַפְנְפוּ לִי לְשָׁלוֹם וְעַד שֶׁאַגִּיעַ לְגֶשֶׁר כְּבָר אֶשְׁכַּח כַּמָּה הֲיִיתֶם שָׁם מְנַפְנְפִים, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמֵּי הַיָּם יְאַבְּדוּ אֶת צִבְעָם לֹא אֶבְכֶּה וְלֹא אַרְצה לְצַלֵּם אֶת הָאָבְדָן, הִבְטַחְתִּי לְצַמְצֵם אֶת חוּשַׁי לִנְקֻדָּה אַחַת עַד שֶׁתֵּעָלְמוּ לְגַמְרֵי מִכָּל שְׂדֵה רְאִיָּה אֶפְשָׁרִי שֶׁלִּי. אֲבָל זֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁרִי וְהֵפַרְתִּי אֶת כָּל הַהַבְטָחוֹת

*