דייט עם דירה

לחפש דירה זה כמו בליינד דייט.

טוב, לא הייתי אף פעם בבליינד דייט, אבל בשנות העשרים שלי הייתי בכמה התחלות כאלה שהפיחו איזושהי תקווה ונפחו חיים בקול נפיחה כזאת, אפשר להגיד, מחורבנת למדי.

היה מישהו אחד, חיפשתי שותף לדירה, מיד כשפתחתי את הדלת, ראיתי חתיך, תפור בדיוק לפי המידות שהיו לי בראש. די מהר, באותה פגישה ראשונה אפילו, החלטנו שמחפשים דירה יחד. שאנחנו שותפים אידאלים. אפילו לא שותפים, אלא זוג. ממש זוג. יצאנו פעמיים שלוש. בפעם השנייה ישנתי אצלו. בפעם השלישית הלכנו להפגנה בתל אביב (גרתי אז בירושליים) ואז אמר לי שיוצא למילואים. למחרת מצאתי דירה נחמדה. ברחוב הארזים. מתאימה לנו בול. שכרתי אותה ועבר שבוע. ועברו שבועיים. ושלושה. הוא נעלם. לא שמעתי ממנו.  את החודש הראשון שילמתי לבד. אני חושבת שגם את השני, אני לא זוכרת עכשיו בדיוק, עברו מאז כארבעים שנים, אפילו את שמו אני לא זוכרת ברגע זה. אחר כך היה לי שותף אחר. בחדר נפרד. את הדייט המושלם, ההוא  שנעלם, ראיתי במקרה במרכז העיר. בדקות הראשונות, בתמימותי, ממש קפצתי עליו בשמחה: מצאתי אותך, איפה היית, חיכיתי לך, והכל בחיוך. הוא גמגם משהו. לא בטוח שאמר מצטער או סורי. פגשתי מישהי. לא היה לי נעים, אמר. אמר והבנתי. הבנתי.

והיה עוד מישהו. סיפור דומה. דווקא מגיל שלושים וחמש שש, אחרי פרק הגירושין הראשון שלי, לא בליינד דייט, מישהו  שהיה התגלמות הרכות והרטט, לכאורה. אחרי שבועיים של פעמוני מלאכים נעלם. ואז, במקרה, אחרי כמה זמן: מצטער, הכרתי מישהי. לפחות אמר מצטער. שמעתי שעד היום הוא רווק.

והיה ההוא מגיברלטר, שירדו ממני עשרה קילו אחרי שראיתי אותו עם הגיטרה באס מופיע באיזה פאב ירושלמי. שוב חזרתי לשנות העשרים המוקדמות. הלכתי את כל ירושליים ברגל לבית שלו, בלילה, כמה פעמים? שלוש, אולי ארבע. ואז נסע לגיברלטר. ולא חזר. אולי כן חזר. לא יודעת.

אז איך זה קשור לחיפוש  דירות? מחפשת דירה להשכרה. מכל מיני סיבות שלא אכנס אליהן כאן.  אז יש את הכן ויש את הלא. הלא הוא מיידי. הכן זה אולי ואז במבט שני זה לא. והיו השתיים שהן כן. במיוחד אחת שהייתה המושלמת. ממש כמו בהתאהבות של השלת קילוגרמים. שבוע שלא אכלתי. קילומטרים של תוכניות, איפה יהיה הפסנתר, היכן השידה הענקית עם אלפי האקוורלים, אילו ספרים, מתוך עשרות הספרים, אקח, ומה יהיה עם כל עציצי העגבניות שאני מגדלת.

ואז

הוא השאיר לי הודעה קולית: יש לי בשורות רעות. (בשורות רעות? אלוהים ישמור, מה אתה אומר, בקושי הכרנו, איך אתה מעז להשתמש בצירוף המילים הזה?) בדיוק כבר עמדו בדלת התלמידות הראשונות שבאו לשיעור אצלי והייתי אמורה "לבשר" להן שאני עוברת דירה.

גשם עז ורוחות ורעידות אדמה ובחילה התערבלו בתוכי ומחוץ לי.

הכנתי מרק ירקות גדול ועוגת שוקולד ובלמתי בתוכי את האכזבה.

המשך יבוא.

או שלא.

–

–

–

–