הטבע הסובב את קיבוץ הראל. אני לא זוכרת מתי היתה הפעם הראשונה, אבל תמיד הרגשתי שם בבית. הכרתי אותו מבפנים. תמיד ציירתי בו. כתבתי בו. וגם דברים אחרים. תמיד שימש לי השראה.
אתמול עשינו שוב את סובב הקיבוץ. נובמבר הוא החודש השחון ביותר. שאריות הקיץ היבש, הטרוש. משני צידי השביל בעיקר קוצים, זרדים, שאריות של שיחי האניס האהובים עלי מאד, סלעים מחוררים ועצי זית, חרוב ורימון צמאים. מצידו האחד של השביל, בנוף היפה לכוון לטרון נערמים מגדלי מודיעין המכוערים. הברושים היפים הולכים ומתמעטים במרחק. בשיפולי השדות מתייבשים הכרמים, והחמניות בפתחו של הקיבוץ כבר נעלמו מזמן, וגם את בתי הקיבוץ מרחיבים ומשנים באופן מוזר. ובכל זאת. רציתי להישאר שם. לעוף מעל שאריות הטבע האהוב הזה.
והבוקר עפתי.
הנה סרטון קצר שיצרתי מציור אחד באפליקציית האייפון שלי
(הכלבה היא קושקה, של הבת)
סקיצות. Sketches 