קטגוריה: פינוי בנוי נווה עמל

פברואר 22, 2016

פינוי בינוי

מאת איריס איריסיה קובליו

מֵאָז שֶׁפָּרַץ כָּאן כְּבִישׁ מֵאָחוֹר

הִתְרַבּוּ הַסִּירֶנוֹת

לְהַזְכִּיר

הַמָּוֶת מֵאִיר שָׁם בְּמִזְרַח

שׁוֹאֵב אֵלָיו אֶת הַמְּסֻמָּנִים

קוֹלוֹת הָעֶרֶב מְפַלְּסִים דַּרְכָּם

בְּתוֹךְ בּוֹץ הַחֹשֶׁךְ

חוֹר כָּחֹל אַחֲרוֹן

נִסְתָּם בְּחוֹמַת עֲצֵי הֶחָצֵר

מִכָּאן הַזְּמַן יַהֲפֹךְ לַיְּלָלָה מִתְמַשֶּׁכֶת

עַד בֹּקֶר

כֹּה תְּמִימִים פִּרְחֵי הַבָּר

מַרְהִיבִים לְגֹבַהּ יָרֹק מְנֻקָּד בְּצָהֹב

כְּאִלּוּ שֶׁאֵין כָּאן טְרַקְטוֹרִים

פּוֹצְעִים תְּעָלוֹת בּוֹץ

מַחְרִיבִים אֶת מְאוּרוֹת הָעַכְבְּרוֹשִׁים הָעַלִּיזִים

הַבְּרוֹשׁ הַנּוֹטֶה הַמְּאֻבָּק

מִתְחָרֶה עִם הַבִּנְיָן הַנּוֹטֶה הַמְּאֻבָּק עוֹד יוֹתֵר

הַשָּׁמַיִם מִתְחָרִים עִם הָאֲדָמָה

מִי יְקַבֵּל לפניי מִי

איריסיה קובליו, צבעי מים, 2016

3 תגובות | פורסם באומנות, איריס קובליו, איריסיה, פינוי בנוי נווה עמל, שירה

ינואר 21, 2016

"בצוק איתן" התאהבתי בשכונה שלי. בין אזעקה לאזעקה הלכתי וגיליתי זוויות בהולות מרתקות לציור. בהתחלה רותקתי למגיני הפלדה של חלונות הממ"דים, לקולות הפתיחה והסגירה העמומים שנשמעו לסירוגין ביום ובלילה (למשמע האזעקות). הסתכלתי על הפתחים, המיקום, צבעי החלודה שהעלו מסגרות הפלדה, ריקבון העץ ועובש הקירות של הבנייה הזולה, המאפיינת את שכונת השוליים הזו, הגובלת בשדות בהם הולך ונחצב כביש מהפכני. הסתכלתי על שני הרחובות מן מקצוות השונים ונמשכתי לצייר את החורים התמוהים במרכזי המשולשים שעל גגות הקומה השלישית. לא הבנתי מה הרעיון האסתטי שעומד מאחורי חור כזה, אבל ביחד עם צבעי ההתקלפות, העצים השונים המציצים מן החצרות הקטנות, הגגונים הזולים הזמניים, הגדרות המתפוררים, המזגנים שבקעו מהקירות המתקלפים ללא הגיון כלשהו, הפנסים העקומים ואודם השמיים בקיץ ההזויי ההוא, וכל אלה העירו בי את ההשראה והתשוקה לצייר.

איריסיה קובליו, צייר באייפד, קיץ 2014

איריסיה קובליו, ציור באייפד, קיץ 2014

איריסיה קובליו, צייר באייפד, קיץ 2014

"היקום מדבר איתך"

עברתי המון דירות. טלטלות שנדמה שבחרתי וכאלה שנדמה כי נבחרו עבורי. חלק גדול מהמקומות שבהם אני כבר לא מתגוררת- אינם עוד. הפכו למשהו אחר. "עכשווי" יותר. משופץ לבלי היכר. וכך גם השדות, החורשות ובכלל הטבע סביב. פעם היתה לי תערוכה בשם: Delited Landscapes– תיעדתי מקומות שנעלמו מהמפה מסיבות שונות. גם פוליטיות. תמיד היתה לי משיכה לזה. להרס והבנייה מחדש. לא שאני בעד הרס. אבל זה קורה ללא הכוונות והרצון המודע שלי. ואלי של כולנו (גם במערכות יחסים אישיות). זה קורה לפעמים גם ביצירה שלי: הדחף הזה למחוק ולצייר מחדש. לכתוב מחדש. נדמה שזה באחריותי, אבל אולי לא. כי אולי זה המלאך הזה, שמתיישב על הכתף, או יותר נכון פורץ מנקיק נסתר במוח (או הלב) ומכוון לדרך אחרת. הופך את הכל. הורס שכונה בפינוי בינוי.

אז מה פתאום עכשיו פינוי בינוי? עברתי לכאן בעקבות טלטלה מסויימת. אמרתי לעצמי שזה שולי כמו שהשכונה הזו היא שולית. סוג של זמניות: שיכון עם חצר קטנטנה פרטית. בלי ועד בית, ארנונה נמוכה, רחוב ללא מוצא, ויציאה לשדות שבחורף מתמלאים פרחי בר נפלאים. דירה קטנה וצפופה שכל הבאים בה מתאהבים מייד, כי היא כל כך ציורית, גם בעיני מי שאינו מחובר לאמנות.. אבל אני התאהבתי בה ובשכונה רק כשטילים איימו להרוס כל דבר שייפגשו. ציירתי את השכונה, כתבתי בה שירים ואהבתי את הירח המטייל אתי בלילות נטולי השינה, עם או בלי הכלבים הפיוטיים שלי. אבל עכשיו התאהבתי בה עוד יותר, כשטייקוני הנדל"ן "מאיימים" עלינו בפינוי בינוי הנשמע מפתה כל כך כביכול. לילות חורף עכשיו. אלו הלילות היפים ביותר. אגרופי עננים נפתחים ונסגרים בשמים. הילת הירח גדולה במיוחד. שני הברושים בתחילת הרחוב שחורים מאי פעם, החתולים שמנים ואמיצים מתמיד והפחים הכתומים והכחולים של "מפרידי הזבלים" מוסיפים ריבועי צבע פלסטיק לצבעי החלודה והעובש האקוורלים. מכל פתח בוקע אור אחר ואין חלון או גדר או כניסה שדומים זה לזה. אז איך אפשר שלא להתאהב.

איריסיה קובליו, אקוורל, קיץ 2014

איריסיה קובליו, אקוורל, קיץ 2014

איריסיה קובליו, אקוורל, קיץ 2014

ובכל זאת אני נוטה לשמוח עם השינוי. נדלן זו לא מילה חיובית בארץ הזאת. היא כמעט מקבילה למילה כריש. בארץ הזו הפערים הולכים וגדלים ויחד איתם הרמאות, השקר, החמדנות, הניצול. אני אף פעם לא כותבת על הדברים האלה. אני רק מנסה לתעד בדרכי הקטנה. וגם להגיד לעצמי שהכל טוב ולטובה.. המשך יבוא.