1.
היום חודש אחרי המעבר לקיבוץ ואני חצי יום במרפסת, חצי יום רובצת על הספה ובגשר הצר בין החצאים יוצאת להליכה בשביל הצפוני תחתון שגיליתי במקרה. שעת בין ערביים, שקיעה שמתחילה שגרתית מתארכת לפסים בגווני ורוד כתום על כחול עמוק ומלנכולי.
סקאיי הולך אחרי, עובר באומץ את פתחי החצרות עם הכלבים הרוטנים.
2.
בתים משופצים ומגוננים להפליא, עם מפלים ושושנים, על יד צריפים עם גגונים דמויי אזבסט עם חלונות ודלתות מקולפים, שבילים צרים עם קלנועיות, מכוניות היברידיות וחשמליות, אופנים חלודים וטרקטורים בגדלים שונים. מוזיאון האבולוציה של קיבוץ.
3.
מאז המעבר גיליתי את המרשמלו. וגם את הבלובריס, ירקות סנפרוסט, תפוצי'פס בטעם גריל, שקדים קלויים, תותים, אפונה, ג'לי פטל, חלב שקדים שיבולת שועל עמיד, נס קפה.
כל אלו לא היו נכנסים אל פי בשישים וכמעט חמש שנותיי.
4.
עדיין אוהבת את פרחי ציפור גן עדן ומחפשת אותם בכל פינה. עכשיו זו לא ממש העונה. עדיין כמהה לריח נרקיסים וישנם מפגשים פה ושם בחצרות הבתים בלילות (כן, אני מתכופפת להריח). עדיין לא פרחו כאן התורמוסים אבל ישנם המונים מסביב. עדיין סולדת מריח הדרים והוא מתחרה עם ריח הפרות מהרפתות שלמרגלות הבית שלי. די מסריח כאן.
5.
מצלמת פה ושם סרטונים לסדנת הדוקו. זה יותר קשה ותובעני ממה שדמיינתי מצד אחד, ומצד שני זה נותן עוד מבט למתרחש: אני בסצנה לימינאלית של חיי וטוב שיש מצלמה כמו חברה מלווה. אנחנו נוסעות יחד, יושבות במטבח, מנסות ללא הצלחה יתרה להתיישב בסטודיו הקטן, הרבה מבלות במרפסת שמש עם העציצים, הכביסה, הקפה והסגריה.
–
–
כתיבת תגובה