ספה

אני לא מבינה את העניין הזה של ספה. ספה בסלון. ספה. שולחן סלון. טלוויזיה. כל הבתים אותו דבר. איפה הספה שלך שואלים אלו שבאים לראות את הדירה שלי להשכרה. אהממ… אני מסבירה לפעמים ולפעמים לא. היו לי ספות. פה ושם. זו תמיד היתה מערכת יחסים גרועה. משהו להאשים בכאבי גב, שיתוק חלקי פנים וידיים רדומות. התשוקה הזו להשתרע על ספה. ואם יש טלוויזיה לתקוע איזה ערוץ ריאליטי. ספה זה בשביל אורחים אבל אין לי אורחים. לא היו הרבה שנים. ישנם תלמידים. ובשביל תלמידים יש צורך בהרבה שולחנות וכסאות ואולי כורסא אחת או שתיים שאפשר להזיז בקלות מהחלל שקרוי הסלון למסדרון או למ"מד בזמן השיעורים. אז איפה תהיה הספה שואלים המתעניינים בדירה. תתעניינו בתמונות הרבות שעל הקירות אצלי. בארונות. בשידות. שם מאוכסנים חיי…

וכן, ישנה גינה צפונית. בפברואר היא הכי קרה בעולם. יותר קרה מקצה הקרחון הצפוני בכדור הארץ. והיא מוקפת עצים ופרגולה להסתתר מהעולם.  החל מהאביב השמש מגיעה ממזרח וממערב. מישהי באה היום עם מצפן. חשוב לה שמש בגינה בחורף. גם לי זה חשוב. אבל החזקתי כאן מעמד הרבה שנים. התמסרתי לעונות המתחלפות ביחסי אהבה שנאה, כמו עם הספות שבאו וסולקו מחיי.  אני מבינה שספה זה מקום להשתרע, לנוח אחרי העבודה בסוף היום, אבל אין אצלי לוח זמנים כזה. סוף היום.. לא אכתוב על סוף היום, במיוחד בחורף…  כשהאור נעלם בחמש….
עכשיו אני חושבת על הדירה החדשה האחרת אי שם. מה יהיה בסלון. אני לא מתכוונת ללמד שם. אז האם צריך ספה? זה כמו להכניס זוגיות חדשה הביתה. ומה יותר גרוע, עיצוב סלון או עיצוב זוגיות. נכון, זוגיות צריכה ספה. וכנראה טלוויזיה. ולי אף פעם לא היה הצירוף הזה: ספה, זוגיות, טלוויזיה. ואם עברו כבר שישים וארבע שנים  בלי השילוש הזה אז גם לא יהיה. איזה בזבוז: דירה מהניילונים עם מרפסת נוף, מטבח מתוקתק וכל השאר גרוטאות חיי…

ככה נראה הסלון שלי פעמיים שלוש בשבוע

ככה ציירתי פעם את הסלון שלי מסודר בסופ"ש.

ורק רציתי עוד להגיד שמאד התרשמתי (וגם קצת קינאתי) מהציור של תמי בצלאלי על הקיר של הטלוויזיה שנלקחה לעשרת ימי הנסוי ב " להתחיל מאפס": בתוך מסגרת קטנה שבלב היער עמוס הכישופים נראים שני הראשים, מאחור, של תמי ושל שרה ג. , רכונות זו לזו, צופות באינסוף המרקע, המייצג זוגיות נינוחה הכי בעולם מול טלוויזיה על ספה.

אהה