בחדר כזה. טקסט נסיוני עם פזמון

*

בחדר כזה הייתי רוצה להיות בדיוק

*

את רוצה להאמין. את יושבת בקבוצה. ללא אמונה זה לא יעבוד. כך את חושבת לעצמך. אומרים לך שזה כן יעבוד גם אם לא תאמיני. רק תהיי. תעשי את העבודה. את חוזרת על מה שצריך. הלב שלך מעפעף. כן. לא. לא. לא. מישהי אומרת משהו על חרדה. בכל יום זה תוקף אותה מאז הקיץ, בשעות הדמדומים. לפעמים החרדה נמשכת לתוך הלילה. את חושבת לעצמך שזה

היא ממשיכה: החושך יורד. הירח עולה. לפעמים עגול, לפעמים מחסיר. לפעמים דקיק כמו חיוך ללא חיוך. עובר חודש ועוד חודש. חשבתי שזה הקיץ. המלחמה. החום. האוויר. האוויר שהתחלף לקריר מעט. קריר יותר. היה גשם סוער. חשבתי שזה הגשם הפתאומי, ללא הכנה. הכל כואב. המפרקים. בעיקר המפרקים. חשבתי שזו העונה. נקודת הסולאר מתכווצת. אני נתקלת באבן ואז מכחילות בהונות רגליי, הכאב מקרין לגב, לכפות ידיי, כלי המטבח נשמטים מכפות  מידיי, חדרי ראשי מחשיכים עם הימים המתקצרים, אבל פנסי הלילה לא נדלקים.

 

*

בחדר כזה הייתי רוצה להיות בדיוק. ריח קוקוס רחוק עם ירוקת עמוקה בתערובת וניל של ילדות, חלונות נשובי רוח, איוושת דקלים עדינה, אור תכול סגלגל שולח זרועות ארוכות דקיקות על כריות משען רכות, בצבעי אדמה

 

*

 היא ממשיכה: בכל פעם שאני מדברת עם אימא שלי נעשה לי כואב יותר בגוף. אני לא מבינה. זה הגוף שלי וזה הגוף שלה.  עוד לא הגעתי לגיל שבו הכל מתפרק. למה אני לא יכולה להפריד. אני יודעת לעשות הרבה דברים אחרים. אני כישרונית. אני מוצלחת. אני יפה. אני נאהבת. אז למה אני לא יכולה להביט במראה. למה אני רואה אישה זקנה, חלולה, מתייסרת מכל זווית. פעם רקדתי. טסתי ברכבות על הרים. עכשיו אני אפילו פוחדת ממילים כמו כביש, מסילה, המראה, מסיבה, השקה.

 

*

בחדר כזה הייתי רוצה להיות בדיוק. ריח קוקוס רחוק עם ירוקת עמוקה בתערובת וניל של ילדות, חלונות נשובי רוח, איוושת דקלים עדינה, אור תכול סגלגל שולח זרועות ארוכות דקיקות על כריות משען רכות, בצבעי אדמה. הנה החדר כאן. ואין בי אמונה. והבטן מתהפכת. והנפילה.

 

*

היא ממשיכה: אני פוחדת לא לפחד. הפחד מגן עלי. הפחד הוא מאורה. אני מערימה שמיכה על שמיכה. פעם הייתי שותה. מעט והייתי בעננים. עכשיו איני יכולה, אף לא לגימה. פעם הייתי אוגרת כדורי הרגעה. עכשיו אני אסורה. פעם הייתי מפורסמת, עכשיו אני אבודה, פעם הייתי אהובה, עכשיו אני שתוקה. פעם הייתי אהבה, עכשיו אני נטולה.

 *

בחדר כזה הייתי רוצה להיות כמו אז בדיוק. ריח קוקוס רחוק עם ירוקת עמוקה בתערובת וניל בחלונות נשובי רוח, איוושת דקלים עדינה, אור תכול סגלגל שולח זרועות ארוכות על כריות משען בצבעי אדמה

*

 *

איריס קובליו- אקריליק על בד. 2012. ציור מחוק.