בחדר כזה. טקסט נסיוני עם פזמון

*

בחדר כזה הייתי רוצה להיות בדיוק

*

את רוצה להאמין. את יושבת בקבוצה. ללא אמונה זה לא יעבוד. כך את חושבת לעצמך. אומרים לך שזה כן יעבוד גם אם לא תאמיני. רק תהיי. תעשי את העבודה. את חוזרת על מה שצריך. הלב שלך מעפעף. כן. לא. לא. לא. מישהי אומרת משהו על חרדה. בכל יום זה תוקף אותה מאז הקיץ, בשעות הדמדומים. לפעמים החרדה נמשכת לתוך הלילה. את חושבת לעצמך שזה

היא ממשיכה: החושך יורד. הירח עולה. לפעמים עגול, לפעמים מחסיר. לפעמים דקיק כמו חיוך ללא חיוך. עובר חודש ועוד חודש. חשבתי שזה הקיץ. המלחמה. החום. האוויר. האוויר שהתחלף לקריר מעט. קריר יותר. היה גשם סוער. חשבתי שזה הגשם הפתאומי, ללא הכנה. הכל כואב. המפרקים. בעיקר המפרקים. חשבתי שזו העונה. נקודת הסולאר מתכווצת. אני נתקלת באבן ואז מכחילות בהונות רגליי, הכאב מקרין לגב, לכפות ידיי, כלי המטבח נשמטים מכפות  מידיי, חדרי ראשי מחשיכים עם הימים המתקצרים, אבל פנסי הלילה לא נדלקים.
 
*
בחדר כזה הייתי רוצה להיות בדיוק. ריח קוקוס רחוק עם ירוקת עמוקה בתערובת וניל של ילדות, חלונות נשובי רוח, איוושת דקלים עדינה, אור תכול סגלגל שולח זרועות ארוכות דקיקות על כריות משען רכות, בצבעי אדמה
 
*
 היא ממשיכה: בכל פעם שאני מדברת עם אימא שלי נעשה לי כואב יותר בגוף. אני לא מבינה. זה הגוף שלי וזה הגוף שלה.  עוד לא הגעתי לגיל שבו הכל מתפרק. למה אני לא יכולה להפריד. אני יודעת לעשות הרבה דברים אחרים. אני כישרונית. אני מוצלחת. אני יפה. אני נאהבת. אז למה אני לא יכולה להביט במראה. למה אני רואה אישה זקנה, חלולה, מתייסרת מכל זווית. פעם רקדתי. טסתי ברכבות על הרים. עכשיו אני אפילו פוחדת ממילים כמו כביש, מסילה, המראה, מסיבה, השקה.
 
*
בחדר כזה הייתי רוצה להיות בדיוק. ריח קוקוס רחוק עם ירוקת עמוקה בתערובת וניל של ילדות, חלונות נשובי רוח, איוושת דקלים עדינה, אור תכול סגלגל שולח זרועות ארוכות דקיקות על כריות משען רכות, בצבעי אדמה. הנה החדר כאן. ואין בי אמונה. והבטן מתהפכת. והנפילה.
 
*
היא ממשיכה: אני פוחדת לא לפחד. הפחד מגן עלי. הפחד הוא מאורה. אני מערימה שמיכה על שמיכה. פעם הייתי שותה. מעט והייתי בעננים. עכשיו איני יכולה, אף לא לגימה. פעם הייתי אוגרת כדורי הרגעה. עכשיו אני אסורה. פעם הייתי מפורסמת, עכשיו אני אבודה, פעם הייתי אהובה, עכשיו אני שתוקה. פעם הייתי אהבה, עכשיו אני נטולה.
 *
בחדר כזה הייתי רוצה להיות כמו אז בדיוק. ריח קוקוס רחוק עם ירוקת עמוקה בתערובת וניל בחלונות נשובי רוח, איוושת דקלים עדינה, אור תכול סגלגל שולח זרועות ארוכות על כריות משען בצבעי אדמה
*
 *
איריס קובליו- אקריליק על בד. 2012. ציור מחוק.

איריס קובליו- אקריליק על בד. 2012. ציור מחוק.

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

9 responses to “בחדר כזה. טקסט נסיוני עם פזמון

  • שוֹעִי

    איריסיה יקרה, אני מכיר את הקפאונות הללו היטב (יש אנשים שחווים אותי כאיש שליו, מאוזן וכיו"ב אבל אני יודע כמה עבודה אני צריך לעשות כל הזמן כדי להשתחרר ממועקות ומעיקים, ומרוב קפאונות בחיים הייתי כבר צריך לקחת משכנתא לאיגלוּ). אני מניח שגם נסיונך מורה לך שיוצאים מזה לאט-לאט בצעדים קטנים. עד שמוצאים את האיזונים החדשים. אחת הצרות הגדולות הן שאצל חלקנו המאבקים הפנימיים עזים לא פחות (ולפעמים גם הרבה יותר) מאלו החיצוניים.
    ועל הציור עם הארנבת, אותך למרית (בעצם תמסרי לה בעצמך) (-:

    אהבתי

    • איריסיה קובליו

      שועי יקר, תודה. קיפאונות, שם מתאים. ובכל קפיאון ישנה נקודה כה קפואה עד שנדמה שלא תפשיר כבר (נקודת האיגלו..)). ועל ציור הארנבת- רק היא שרדה מכל גילגולי הציור הזה. כבר שנתיים שהיא בקרחת יער מושלג:)))

      אהבתי

  • ורד נבון

    הארנבת כל כך יפה, בעצם הארנבות, גם התכולות שלמעלה. למה ציור מחוק?
    גם אני מכירה מקרוב… יש ימים כאלה, ולפעמים תקופות שלמות.

    אהבתי

    • איריסיה קובליו

      ורד יקרה, האנרבות הכחולות מחוקות. וגם פני הילדה. בהתחלה היא רכבה על חמור. אחרי זה החמור נמחק. אחרי זה נמחקה עיר הזהב. אחרי זה גופה. אחרי זה באו המצולות, ואז קצפה הארנבת פנימה, והביאה איתה שמחה. ובעקבותיה הארנבות הכחולות. ואז פני הילדה נמחקו. והמצולות. והארנבות הכחולות. ואז בהא השלג בקרחת היער. ומאז נשאר (עם הארנבת).

      אהבתי

  • עדה ק

    במיוחד התחברתי ל"למה אני לא יכולה להפריד". לפעמים נדמה לי שזו שאלת חיי.
    שיהיו הימים טובים והחדרים טובים.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    תודה עדה יקרה על עיניך הטובות והביקור בחדרים, האלו והאחרים…

    אהבתי

  • נעוצה בנובמבר | סקיצות

    […] בחדר כזה: טקסט נסיוני עם פיזמון […]

    אהבתי

  • סמדר לומניץ

    מרגש מאוד איריסיה יקרה, והציור מופלא. נראה שהגיע למקומו הנכון.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    סמדרי יקרה, תודה! תהיתי אם "והציור מופלא. נראה שהגיע למקומו הנכון."- התכוונת בזה שמקומו הנכון זה מחיקתו? הרי הוא לא קיים בגרסתו כפי שמובאת כאן….

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: