.
הִיא הָלְכָה לַמְּעָרָה בְּעִקְבוֹת הָרֵיחַ. בַּהַתְחָלָה הִיא אֲפִילּוּ לֹא רָצְתָה לִטְעֹם, אֲבָל הַצֶּבַע, צֶבַע עִנְבַּר עָמֹק, הָיָה זֶה שֶׁמָּשַׁךְ אֶת הָעַיִן וְהִיא הִסְכִּימָה. הִיא לָגְמָה וְאַחֲרֵי מַחֲצִית הַכּוֹסִית הִיא הֶחְלִיטָה לָלֶכֶת. הִיא הֶעֱדִיפָה שֶׁהַמְּעָרָה תִּהְיֶה בְּסוֹף הַכֶּרֶם, קָרוֹב לְקַו הַבְּרוֹשִׁים, גְּלוּיָה וְשִׁמְשִׁית , אֲבָל כַּמּוּבָן שֶׁרַגְלֶיהָ נָשְׂאוּ אוֹתָהּ לַעֲבִי הַיַּעַר הַטָּחוּב. אֵיךְ לֹא. וּבָרוּר שֶׁלַּמְּעָרָה הָיְתָה דֶּלֶת עִם קוֹד סוֹדִי. אֲבָל זֶה לֹא הִוָּה כָּל בְּעָיָה בִּשְׁבִילָהּ. הִיא יָדְעָה אֶת הַקּוֹד מִיָּד, כִּי מִי שֶׁפּוֹגֵשׁ בָּרֵיחַ הַזֶּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַקּוֹדִים שֶׁבָּעוֹלָם.
בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה הָיְתָה עוֹד מְעָרָה. גַּם זֶה הָיָה צָפוּי. הִיא יָדְעָה שֶׁתִּצְטָרֵךְ לַעֲבֹר מְעָרוֹת אֵינְסְפוֹר כְּדֵי לְהַגִּיעַ לִמְעָרַת הַפְּרָחִים הָאֲסוּרִים וְלָכֵן הִיא לֹא סָפְרָה אֶת הַמְּעָרוֹת, אֶלָּא פִּלְּסָה אֶת עַצְמָהּ פְּנִימָה וּפְנִימָה וּפְנִימָה, עַד שֶׁבָּאָה הַיְּדִיעָה שֶׁכָּאן! זוֹ מְעָרַת הַדוֹרְכַּאוֹת . לֹא עָלְתָה בִּכְלַל שְׁאֵלַת הַיְּחָסִים בֵּין הַפְּרָחִים הָאֲסוּרִים לְבֵין הַדוֹרְכַּאוֹת וְגַם לֹא הָיָה תִּמָּהוֹן עַל זֶה שֶׁכָּל צִבְעֵי הַפְּרָחִים הָאֲסוּרִים הִתְגַּלְּמוּ בַּצֶּבַע הָאֶחָד, הָעִנְבָּר הֶעָמֹק.
הִיא מִיָּד יָדְעָה מַה הִיא צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת. זוֹ אֲפִלּוּ לֹא הָיְתָה שְׁאֵלָה שֶׁל רִפּוּי. הַכֹּל הָיָה גָּלוּי לָהּ. וְאֹשֶׁר גַּלְּמִי שֶׁאֵין לוֹ מְדִידָה.
הִיא הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁהַגָּלוּי גַּלְּמִי הַזֶּה יִשָּׁאֵר בָּהּ גַּם כְּשֶׁתֵּצֵא מִשָּׁם.
אֲבָל הִיא לֹא יָדְעָה אֵיךְ תֵּצֵא מִשָּׁם.
הָאֱמֶת שֶׁהִיא הֶעֱדִיפָה לְהִשָּׁאֵר.
אֲבָל הִיא יָצְאָה.
וְהִיא לֹא זָכְרָה דָּבָר
אֵיךְ יָצְאָה
וַאֲפִילּוּ לֹא טִפָּה מֵהָאֹשֶׁר הַהוּא
.
װ25 בנובמבר, 2012 at 6:56 pm
אוי אלוהים איריסיה
והיא לא זכרה דבר אפילו לא טיפה מהאושר ההוא
ואני קוראת אותך ובכל שורה מחכה לבאה
וצמרמורות מלווה את הקריאה
ואיני יודעת איך עשיתי את המסלול הזה בין מילותיך והפרחים האסורים
אני רק יודעת שהרגשתי אותו עמוק עמוק בפנים
אהבתיאהבתי
װ25 בנובמבר, 2012 at 11:28 pm
תודה על קריאתך שריתי. התלבטתי אם אפשר בכלל לפלס דרך בתוך הטקסט הזה
אהבתיאהבתי
װ25 בנובמבר, 2012 at 7:44 pm
איריסיה, מין משל מערה חושני שכזה רקחת כאן. שהולך הפוך מאפלטון, כלומר נע מבחוץ פנימה. מאוד אהבתי. גם את הכיוון ההפוך. לא אוהב את אפלטון.
אהבתיאהבתי
װ25 בנובמבר, 2012 at 11:30 pm
תודה דודו. ספר בהזדמנות למה אפלטון זה לא בשבילך.
אהבתיאהבתי
װ26 בנובמבר, 2012 at 1:36 am
איריסיה יקרה, אפלטון לא אהב במיוחד נשים ומשוררים (את המשוררים לדידו יש לגרש לאלתר מן הפּוֹליס; ונשים לא ממש בשלות אצלו לתפקידי הנהגה) וגם האמנות אצלו צריכה לעבור תחת פיקוחם של טובי העיר, הפילוסופים-הפוליטיים.
אשר למעלה, קטע מסתורי, הצצה לרגעים האלה שבהם אנחנו מתבוננים בבהירות אל תוך עצמינו, וכל השאון הזה בחוץ מצליח עד מהירה להפיג את טעמה של החוויה, ולהותיר רק זיכרון עמום של רגע משמעותי מאוד.
אהבתיאהבתי
װ29 בנובמבר, 2012 at 9:49 am
תודה שועי על תגובתך. איך חמקה ממני. כמו הארנבת שחמקה אל תהום הדורכאות העתיקות למשעי:)
ולגבי אפלטון, לכל אחד היה תפקיד כלשהו באמירותיו בעולם. דווקא כשלמדתי אותו בעבר הרחוק מאד, הרגשתי מקורבת. למרות שבמהותי אני דיוניסטית (או שמא אומרים דיוניסוסית?)
אהבתיאהבתי
װ29 בנובמבר, 2012 at 9:22 am
[…] -מְמְ -לְפָחוֹת תַּסְבִּירִי לְקוֹרְאִים מַה זֶּה דוֹרְכַּאוֹת -לָמָּה צָרִיךְ לְהַסְבִּיר מִי שֶׁיּוֹדֵעַ יוֹדֵעַ, […]
אהבתיאהבתי
װ30 בנובמבר, 2012 at 11:04 am
[…] דורכאות 1 […]
אהבתיאהבתי
װ30 בנובמבר, 2012 at 11:04 am
[…] דורכאות 1 […]
אהבתיאהבתי