דוֹרְכַּאוֹת (2)**

.

-הִבְטַחְתִּי לְךָ שֶׁתִּמְכְּרִי אוֹתִי
-לֹא מָכַרְתִּי אוֹתְךָ
-אֲבָל קָנוּ אוֹתִי
-זוֹ לֹא הָיִית אַתְּ
-אִם תֵּצְאִי מִסְּפִירַת הַזְּמַנִּים תִּוָּכְחִי שֶׁזּוֹ כֵּן הָיִיתִי אֲנִי
-מְמְ
-לְפָחוֹת תַּסְבִּירִי לְקוֹרְאִים מַה זֶּה דוֹרְכַּאוֹת
-לָמָּה צָרִיךְ לְהַסְבִּיר מִי שֶׁיּוֹדֵעַ יוֹדֵעַ, וּמִי שֶׁלֹּא – נִקְסַם מֵהַמִּלָּה הַטְּחוּבָה הַמְעַרְתִית, 
-וּבְכָל זֹאת אַתְּ צְרִיכָה לְהַסְבִּיר שֶׁדּוֹרְכַּאוֹת אֵלּוּ שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל קְלִפּוֹת וְחַרְצַנִּים הַמֻּטְמָנִים בְּחָבִית עֵץ דֻּבְדְּבָן שֶׁהוֹפְכִים בְּבוֹא הַזְּמַן לַגְּרַפָּה בְּמַרְתֵּף אִיטַלְקִי הַיָּדוּעַ רַק לַמֻּמְחִים
-וְאוּלַי תַּסְבִּירִי אֵיךְ בִּכְלָל אַתְּ נִקְשֶׁרֶת לְדוֹרְכַּאוֹת?
-אֶת זֶה הַקּוֹרֵא יִצְטָרֵךְ לְפַעְנֵחַ
-הוֹ, שֵׁשֶׁת*, אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת אֵלַיִךְ 
-אֲנִי כְּבָר דוֹרְכַּאה אַתְּ יוֹדַעַת
-כֵּן אֲנִי יוֹדַעַת כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁתֵּית אִתָּךְ  עַכְשָׁו בַּלֵּילוֹת
-אז בּוֹאִי נִרְקֹד
-כֵּן בּוֹאִי נִרְקֹד
.

איריסיה קובליו, אקוורל, 1997,

*ששת- הארנבת שלי שכבר איננה אתי

**הפרק הזה נכתב בעקבות רכישת העבודה , אחת מסדרת עבודות בעקבות אמנים הולנדים מהמאה ה-17. הסדרה הוצגה בתערוכת יחיד בגלריה  דפנה נאור בירושלים, 1997

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

10 responses to “דוֹרְכַּאוֹת (2)**

  • מירי פליישר

    אני מקווה שששת חיה?! אקוורל נהדר!

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    תודה מירי, ששת מסתבר, היא נצחית.

    אהבתי

  • Sarit Shamir

    ואני כל כך אהבתי את ההסבר המדובר אל דורכאות, יש בזה מיסתורין עמוק מאוד
    ונדמה לי שגם בששת הנצחית זה כך איריסיה. דורכאות ואני אוהבת את זה.

    אהבתי

  • David Palma

    יפה לך מחול הארנבות, יש בו ניחוח של גבעת ווטרשיפ.
    ואיך, איך ב-1997 ידעת לצייר את ששת?
    חידה היא ותהי לחידה

    אהבתי

    • איריסיה קובליו

      דודו, ניסיתי לאחרונה לקרוא שוב את ווטרשיפ. לא הצלחתי. אולי כי כרגע הוא אלגורי מדי בשבילי. אבל תיאורי הנוף בתחילת הספר, בתרגומם הארכאי קסומים ביותר. אני קוראת עכשיו את שנת הארנב. זה הרבה יותר מתאים לי כרגע.
      וששת?- לא תאמין, היא מופיע בדיוק בדיוק בציורים שלי מפני יותר מעשרים שנה. מעניין איך היא תופיע בעוד עשרים שנה:)

      אהבתי

  • שוֹעי

    איריסיה יקרה, תודה, הטקסט הזוי ומצחיק במידה…
    פעם חשבתי לכתוב ספר בשם דון כאוט המדבר על אביר מודרני המתבונן על כל הסדרים וההייררכיות המקיפים אותו ומייחל לקצת כאוס בריא (הבחור די כאוטי). בסוף התברר לי שאיזה ספרדי אחד גדום יד לקח לי את הרעיון אבל הסב אותו על געגועים לסיפורי אבירים.
    באמצע היה גם איזה אחד פייר מנאר, אבל גם הוא בעיניי היה יותר מדיי מסודר.
    [ומכל הדברים כבר הרבה זמן אני מנסה לפענח אצלך את הארנבת].

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    שועי, לא זוכרת איפה קראתי פעם ציטוט על הספר היחיד שראוי להיכתב הוא זה שאין לנו הכח או האומץ לכתוב (נראה לי שבבלוג של הר הקסמים).
    הארנבת- אשמח לרעיונות פיענוח:)

    אהבתי

  • שוֹעי

    איריסיה, נגעת בדיוק בנקודה הכואבת (-: יש סיפור שאני מחכה כבר לכתוב הרבה-הרבה זמן,
    שאפשר שאין לי מספיק כח או אומץ לכתוב; משום שהוא נוגע בכל חוויות היסוד שלי בבת-אחת, וקרוב לוודאי שייגע בדברים הכי יסודיים שלי ויצטרך לזעזע אותם, אם רק אגיע לכתבו.
    והארנבת? כמי שממשיל עצמו ללא הרף פעם לחתול, פעם לקנגורו ופעם לדב פנדה, אין לי ספק שהחיות הן יותר מאשר משל. הארנבת כנראה נוגעת אצלך באיזה נים-פנימי.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: