אין כמו שבת בבקר לנסוע בשביל הארוך למדי בסוף הרצליה לבית החדש של אמי. הייתי גם לפני, בלי סיבה כאילו, אבל מאז שעברה לגור שם אני מבקרת לעיתים קרובות. שקט. אין אף אחד. בלי משפחה, בלי דמי כניסה ובלי עומד בשער. כלום. והמון. בכל שבוע נוספת וגדלה התצוגה במוזיאון סוף החיים.
למוזיאון כמה חדרים , רחבה מרכזית ומרפסות הצופות לנוף פרדסים.
למרות שהמסלולים ידועים, לי ולכלבלב, אנחנו לא יכולים להימנע מלעצור ולהתפעם מדי ביקור מיצירה זו או אחרת, חדשה או ותיקה, שגילינו פתאום. ברחבה המרכזית, הפתוחה לשמים, אחרי הביקור הקבוע, ההשקייה והמילה או שתיים שיש לנו להגיד, או שאין, אנחנו עושים סיבוב לראות מה התחדש. היום גילינו ציפור קטנה, כחולה סגולה, כנראה מאמייל, המוטבעת באבן שחורה מבריקה. השמיים השתקפו בתוכה והציפור הקטנה, במרכז האבן נדמתה מהבהבת. פרחים טריים היו על יד ואנחנו הבנו שהיא הוצבה, המצבה, ממש לאחרונה, שכנה כל כך יפה ונוגעת ללב לאימא שלי.
את הסיור במוזיאון אנחנו מסיימים בבחירת אחת המרפסות, עולים במדרגות ומדלגים בין שבילי הפרחים והאבנים. מעלינו היום הסתובבו עננים במאה גוונים של אפור ותכלת.
אולי בשבת הבאה יירד גשם.
דצמבר.
סקיצות. Sketches 
װ5 בדצמבר, 2021 at 8:18 am
העולם הפנימי שלך הוא גן עדן, מרותקת אליו.
אהבתיאהבתי
װ5 בדצמבר, 2021 at 8:34 am
תודה רבה רונית יקרה
אהבתיLiked by 1 person
װ5 בדצמבר, 2021 at 9:03 am
בתוך כל היופי הזה , גלום כל כך הרבה עצב.
אהבתיאהבתי
װ5 בדצמבר, 2021 at 6:45 pm
איריסיה יקרה, אם עוד לא קראת, אנא נסי להשיג את הסיפור "אנצקלופדיה של המתים" מאת דנילו קיש (1988-1934), על מפעל אנצקלופדי פננטסטי המנציח בערך אנצקלופדי כל נפטר ונפטרת, ועל בן שנוסע לארכיב הזה על-מנת לקרוא את הערך שנכתב על חייו הרגילים לגמרי של אביו. ואגב המלה העברית הקדומה יותר למוזיאון (משכן המוזות) הוא בית נכוֹת (או בית נכאת) , מילה הגזורה מן האכדית, ומשמעה בית גנזים או ארכיון. ואשר למשכן המוזות יש לציין כי ברבים מהמקורות המאוחרים ביהדות נקרא בית העלמין בית עולם (למשל ביידיש) או בית החיים.
אהבתיLiked by 1 person