גם כשהעולם מתהפך מבחוץ ומבפנים והקור נועץ שיניים בכל, גם כשמבול מחריב את גינת טיפוחייך ואת בטוחה שזהו, מחר כבר לא תזרח הבטחת השמש, השמש
מפציעה
נשלפת מן החושך הרטוב
ומאירה באחת את שושן הגינה
את גוזמת בזהירות
ושמה בצנצנת הכחולה ששמרת מימים אחרים
ואם ימים אחרים, את נזכרת בציפור גן העדן הזו
ובאיי גן העדן עטורי הבוגנוויליות וכובעי הנזיר
ובמחול האנטריונים
ובסיגליות שהביא לך
ובתהום הכלנית
ברקפות שליוו את מהמורות הדרך
ובסחלב של ההתחלה
והסחלב של הסוף
ובבקר את פותחת את הפייסבוק
ומישהי יקרה שולחת לך את התמונה הזו
כל צילומי הפרחים: איריסיה קובליו
װ13 בינואר, 2012 at 9:07 am
איזה פוסט מלא קסם ויופי
וכן אני כלכך מסכימה את תמונת הציטוט האחרונה
וצילומי הפרחים מרהיבים
סופ"ש נעים איריסיה
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 10:43 am
שריתי, אפשר להעזר בשפת הסימנים בזמנים של בלבול ותהיות. זה כמו קלף. נשלף ומאיר… ראיתי, אהבתי, חייכתי
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 9:10 am
נהדר, איריס, הזוויות החדשות הללו. חורף עז וצבעוני לך.
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 10:44 am
תודה אביבה יקרה. זוויות חדשות תמיד מרעננות:)
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 9:30 am
כל כך יפים הדברים הנאמרים
באמצעות פרחים.
הצבעים, העומק, התהומות.
הלב יוצא אל הפרח ואל אילמותו.
גם לאה גולדברג ידעה את סודות הפרחים:
לילה לילה מסתכלת הלבנה
בפרחים אשר הנצו בגינה,
בציצי היקינטון בגננו הקטון
לילה לילה מסתכלת הלבנה.
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 10:45 am
תודה דודו, את השיר של לאה גולדברג אני אוהבת במיוחד
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 9:38 am
צלילה אל לב של פרח,
יכולה באמת להיות ירידה
אל מכרה אפל של זיכרון.
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 10:45 am
מיכלי, כתבת לי שיר.
או שאני רואה בכל מילה שלך שיר:))
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 10:22 am
כמה יפה. במיוחד, בעיניי, הרקפות – אבל אני לא אובייקטיבית…
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 10:46 am
תודה עדה. בחרתי ברקפות עציץ הפעם, למרות שכמובן אני מעדיפה אותן בטבע…
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 12:31 pm
שיהיה רק טוב אחותי. פרחייך נפלאים
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 12:56 pm
כבר טוב, אחותי. את הרי יודעת:))
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 2:38 pm
אחחחחחחחחחח איזה צילומים וכמה צבע ואור הוספת לי בשבת עגמו-קרה זו. אני לא יודעת מה רע הרי אנחנו בבית מחומם אבל מה עם אלה שאין להם? תמיד מציק לי . אז שוב תודה איריסיה
אהבתיאהבתי
װ14 בינואר, 2012 at 11:20 pm
מירי יקרה, כבר עברה השבת ואני אכן מקווה שהיתה לך צבעונית ומחממת. תודה על תגובתך
אהבתיאהבתי
װ13 בינואר, 2012 at 10:26 pm
נהדר, הפרחים שלך מילאו אותי ניחוח והפוסט החכם הרימו אותי משקיעה, ונבילה, תודה ושבת בשומה!
אהבתיאהבתי
װ14 בינואר, 2012 at 11:21 pm
תודה חני יקרה. פרחים הם ריפוי. אין לי ספק בכך. שמחתי למלא את עינייך..
אהבתיאהבתי