הזמן יורד מהפסים*

במפת אישיות ברוח השמאנית אובחנה הצפרדע כדומיננטית בחיי. היא היתה שם בכל צומת ופניה. כן, כן,  עניתי. צפרדעים תמיד ריגשו אותי. בכל צפרדע ראיתי נסיך, בכל קְוִויקָה שמעתי שירת אהבה ועל כל קפיצה לקחתי טרמפ לגלקסיה חדשה. זהו. לזה בדיוק התכוונתי, אמרה לי ר', שפרסה בקפדנות נוגעת ללב את מסלוליי רצופי התפניות, חסרות ההיגיון לעיתים. הצפרדע קופצת קפיצות התאבדות. מה זאת אומרת התאבדות, אני שואלת, היא יוצאת מהמסלול בפתאומיות, יורדת מהפסים ועוברת לזמן אחר, ענתה. הנה לך הסבר הגיוני לתופעות חסרות הגיון:)

 בגרסת "הנסיכה והצפרדע" שלוותה אותי בילדותי, הנסיכה מסרבת להתחבר לצפרדע. היא מלאת גועל, שקרים ומניפולציות ביחסיה עם הצפרדע וכשהיא מעיזה להרוג את הצפרדע היא מטיחה אותה בקיר, ואז מתרחשת הטרנספורמציה: הצפרדע הופכת לנסיך.

Nana Louise Nielsen

Nana Louise Nielsen

הגירסה הזו מאד הפחידה אותי וכשנפגשתי בגרסה הרכה (אני חושבת שזה היה וולט דיסני) המציעה התחברות לצפרדע, קבלה, כבוד הדדי, חשיבה חיובית ועשית הטוב והמוסרי (לקיים הבטחות), ובסופו של דבר להתגבר על דחייה הנובעת מהבדלים מגדריים ואסתטיים, אימצתי את הגרסה הזו, בניסיון להיות הנסיכה המושלמת, המקלפת ביסודיות ובהתמדה את שכבות הרוע, החטא, הטומאה, היוהרה, המוטמעים במהות האנושית.

 כיום אני מעדיפה את הגרסה הראשונה. הצפרדע היא בתוכי. היא המאבק שלי בצפוי, בנכון, בקבוע, בהגיון. הצפרדע היא השעון המעורר שלי. היא המרדנות, הסירוב ללכת בתלם. היא ההפתעה, היא הריגוש, היא הפועלת בדרך חסרת ההיגיון הנראית כנגד כל הסיכויים, היא האומץ לקפוץ ולהתנפץ על קיר הזמן הליניארי. נסיכת ילדותי מעיזה להטיח את הפחד הכי גדול שלה בפעולת התאבדות ועל כך היא זוכה בחסד (נסיך).

Mary Jane

ולמרות הנאמר, אני בוחרת בסיפור זן הפוך, כביכול הפוך, כפסקה מסיימת:

שתי צפרדעים נפלו לחבית מלאה חלב. החבית היתה כה עמוקה שאי אפשר היה לקפוץ מתוכה החוצה. אחת התייאשה והתאבדה בטביעה והשניה המשיכה לחתור בהתמדה עד שכלו כוחותיה והיא עמדה להרפות ועצרה, ואז היא הבחינה שהחלב הפך לחמאה ומתוך הבסיס המוצק הזה היא קפצה בשארית כוחותיה אל מחוץ לחבית.

 הרהור: שתי הצפרדעים פעלו מתוך אופיים המתאבד האימפולסיבי . אחת עשתה זאת מייד, קפצה אל מותה בפתאומיות בניסיון להינצל מהסבל ולצאת מהזמן והשניה חתרה בהתמדה, לא בגלל שהיתה טובה וחכמה מחברתה, אלא גם היא פעלה מתוך מניע חסר הסבר והגיון ביחס לתובנה הצפרדעית שלה. גם היא פועלת באופן התאבדותי: היא חותרת עד מוות כמעט.  ואנחנו, כבעלי תבונה אנושית מייחסים לפעולתה את תכונת ההתמדה, מבדילים אותה מחברתה, כנטייתנו להבחין בין טוב ורע, אבל האם בגלל זה היא מתוגמלת?

ומה מצפה לה מחוץ לחבית? רק אלוהים יודע… ומחייך🙂

Mathias Klang

   *הכותרת לקוחה ממייל שנשלח לי הבקר ובו שורת השיר הזו.

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

10 responses to “הזמן יורד מהפסים*

  • mooncatom

    איזה קטע!
    אני מבשלת רשומת צפרדעים
    והנה את קופצת לך עם אחת משלך.
    נפלא.

    הרשומה נהדרת אני אוהבת את הפרשנות שלך למשל,
    גם לא הכרתי אותו עם שתי צפרדעים וגם לא חשבתי על זה בצורה כזו אף פעם.
    אני אוהבת גם את ההזדהות שלך עם הצפרדע.
    בשבילי היא חידה,
    אבל חידה מה זה מדליקה!

    בקרוב אצלי.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    מיכלי תודה.. אכן קטע, אבל לא מפתיע, כי ככל שאנחנו נפגשות יותר ברשת, המחשבות שלנו גם נפגשות, אי שם בארץ המחשבות🙂
    סיפור שתי הצפרדעים הוא זן ידוע עם מסקנה מתבקשת, רק שאני לא אוהבת מסקנות מתבקשות
    ועל הצפרדע לסוגיה- אין עליה!

    אהבתי

  • שרית שמיר

    איריסיה מעניין הנסיכה והצפרדע נדמה לי שבכל אחת מאתנו שוכנת האגדה הזו וממלאת את הלב במקומות ותקופות שונים ושונות
    מעניין היה לי הפוסט הזה מאוד

    אהבתי

  • חני ליבנה

    בזכותך אני אתחיל לאהוב צפרדעים,.. ראיה מענינת של הצפרדע שבתוכי, המרדנית האחרת, כבוד לצפרדע הזו שלא מוותרת, ובכלל הירוק אופנתי השנה , אצלי הצפרדעים משוייכות לקרקור של געגוע בלילות קרים, לפלא הראשנים השלולית, ולילדה ההיא שהיתה אני, בקצור ,אוהבת את הפוסט הזה מאוד.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    תודה שריתי. נדודי הצפרדע:))

    אהבתי

  • שועי

    איריסיה יקרה, קודם כל קרמיט הוא משורש נשמתי… (It's not easy being green)
    אחר כך אני מספר לבני הקט שנתיים סיפורים על "צפרדע מבדח"
    ולבסוף, עוד מעט כבר אוכל לקרוא לו את סדרת "צפרדע" מאת מקס פלטהאוס שהיא בחלקה הגדול ממש ספרות מופת לילדים קטנים (יותר טובים אפילו מ"צפרדי וקרפד").
    ולסיום להמחשה (התבונני היטב, לא קל לנחש אם בי או בקרמיט מדובר):

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    צפרשועי היקר
    כמובן שבך מדובר
    בלילה כה ירוק וקר

    אהבתי

  • הר הקסמים

    איזה פוסט נפלא
    צפרדעים זו אהבת ילדות אצלי.
    לאן נעלמו הצפרדעים באמת?

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    מאיה, תודה! הצפרדעים לא נעלמו. בהרצליה הן עדיין שרות בלילות. וזה פילאי כמובן…

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: