השראה

הבקר הצטיירה בעיניי ההשראה כמפלצת זללנית שלא בוחלת בשום אמצעי כדי להשביע רעבונה.

וזה אולי בגלל חלום ביעותים שהעירני בשתיים וחצי בלילה, בו ראיתי אותה מתחילה לרדת בכבדות מההר הכחול הגדול שהוסתר לאחרונה ע"י עננים כבדים, כחולים עוד יותר, כחולים כל כך, שרוב הזמן נראו כשחורים מרוב כחול.

בעצם זה התחיל בשבת בצהרים, עת ששכבתי על הספה מוצפת הבלי ייאוש ולא מוצאת נחמה בדבר, אפילו לא בהגיגיה המתוקים מדבש של האסופית אן שרלי, ספר שהתגלגל לידיי לשעשעני בסוף שבוע נוסף של ואקום פעור וחסר רחמים.

היה כל כך חם כשעצמתי את עיני כדי להפסיק להתלבט אם זה מוסרי לא ללכת להפגנת הצדק החברתי בתל אביב ולהתמכר לפוביית ההמונים שפשטה בהכרתי המנומנמת. ואז, בתוך הכחול שחור הכבד הזה הזדקר, לשבריר שנייה, חוד ההר. ניסיתי להתעלם אבל חוד ההר לא חדל להציץ עלי בעינו האחת.

ומשם החלה להתגלגל לה המפלצת.

 אחרי שני לילות, כלומר הלילה, היא החלה לרדת מההר. בכבדות. כבר הזכרתי את המילה כבדות, כי היא היתה כל כך כבדה, רדומה ומנוונת, אבל לא רדומה מכדי לקלוט את הסדק שנפער במסך העננים הכחולים שחורים וכך פילסה לה דרך, עד שנגלה לעיניי ההר הכחול שהבהיר בינתיים ונעשה לתכלת כסופה, עליו התגלגלה במורד המפלצת.

 גם כשהדלקתי את האור היא לא הסתלקה, מפלצת ההר. נהפוך הוא, היא תבעה את שלה:

    עוגיות

                 עוגיות

                           עוגיות

ואני ידעתי שהיא תחטוף אותי. ואני רציתי שהיא תחטוף אותי.

ואני בעצמי הפכתי לעוגייה

רוטטת

חסרת בושה

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

9 responses to “השראה

  • לי עברון-עקנין

    אח, איריס, איזה פוסט מענג. גם במחוזות האימה והכובד, ולכל אורך המדרון עד לעוגי אהובנו…
    אני אוהבת את הסוף, וזה מזכיר לי שיר שכתבתי עם נערה שמבקשת את הדג האחרון, והדובר ברגע שהוא נבלע מבין שהוא הינו הדג האחרון…

    אהבתי

  • איריס קובליו

    לי, ותודות לך, מצדאחד, אן שרלי הדובשנית, ומצד שני עוגיפלצת האהובה..
    ואשמח אם תעתיקי לכאן את שירך עם הדג

    אהבתי

  • לי עברון-עקנין

    הדג האחרון / לי עברון-ועקנין

    "תן לי את דגיך," אמרה
    ואני המוקסם
    נתתי לה, אחד אחד,
    אל בין שפתיה המתוקות
    עד שנחשף הסלע שעליו ישבה
    והמילים החקוקות עליו:
    "תן לי את הדג האחרון."
    ולפני שנבלעתי, ידעתי.

    אהבתי

  • שרית שמיר

    "וואקום פעור וחסר רחמים" הביטוי הזה כבר עשה בי כשפים איריסי, מהדיוק שבו הנחת את הוואקום להמחשה
    ואת יודעת אסופית אן שירלי תמיד תהה כזו שאתרפק עליה ואזכור שהיצירה הראשונה
    שידעתי לזכור זו דווקא זו או אולי אפשר להוריד את הדווקא, והמפלצת הזו ועוגי חייכתי אליה בסופו של דבר ושום פחד לא גבר ודווקא חשבתי שטוב שיש אותה את המפלצת מאידך של כל הטוב מחד.

    אהבתי

  • יהונדב פרלמן

    איריס . רשימה חזקה מאוד. . . . שלא תזלול אותך לחלוטין – ההשראה המנוולת.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: