תגית: bloganuary

My Jerusalem

16th day

What is a cause you’re passionate about and why?

English after Hebrew

אני אכתוב על תשוקה אחת, מזמן התיכון, שמימשתי בגיל 20 (אחרי הצבא). התשוקה הייתה לגור בירושלים. ירושלים הייתה בשבילי סמל החופש, הרוחניות, החיים בתוך וקדושה, הרחק מהבית. מההורים. עוד בתיכון התגנבתי כמה פעמים לאוטובוס שנוסע מגבעתיים לירושלים וכבר בעליית הכביש, על יד שורש בערך, הלב שלי היה מתהפך בתוכו ומערבולת אושר הייתה מציפה אותי. ריח האורנים (האם עדיין יש ריח אורנים בירושלים?) היכה קסמים כשירדתי מהאוטובוס בתחנה המרכזית הישנה שעדיין הייתה דלילה בתנועת העוברים והשבים ולכן אפשר היה להריח את האורנים מההרים סביב. גרתי בירושלים 8 שנים. הכי אהבתי את היער במורדות עין כרם, את עמק המצלבה ואת העיר העתיקה, הדרך לכנסיית הקבר. התשוקה הכי גדולה שלי הייתה להגיע לכנסיית הקבר ולשאוף אל קרבי את ריח הקטורת המתוק המשכר. מרוב תשוקה נרדמתי שם פעם אחד עד הבוקר.

. the Valley of the Cross . photo by Yiftach Eitan

I'm going to write about one passion, started at the age of 16, and I fulfilled when I reached 20. The passion was to live in Jerusalem. Jerusalem was for me a symbol of freedom, spirituality, life within and sanctity, far from home from mt parents. Before I moved to Jerusalem, I snuck a few times onto a bus that goes from Tel Aviv to Jerusalem and already on the road, near Shoresh, my heart would turn in it and a full of happiness would flood me. The smell of Pines trees (is there still a smell of Pines in Jerusalem?) struck magic when I got off the bus at the old central bus station, which was still sparse in the movement of passangers, and therefore you could smell the Pines from the mountains around. So I lived in Jerusalem for eight years. I loved the forest the slopes of Ein Kerem, the Valley of the Cross, and the Old City- the way to the Church of the Holy Sepulchre. My greatest desire was to come to the Church of the Holy Sepulchre and inhale to my whole body the smell of the sweet incense. Once, With that passion, I fell asleep there until the morning

Church of the Holy Sepulchre. photo by Yiftach Eitan

The relocation

14th day

Write about a challenge you faced and overcame.

 One of the challenges I faced was and still is when my only daughter decided to relocate with her family. She with my 2 little grandchildren moved to Africa (Kenya)

I try to overcome the pain by my art and writing


מה זה Boldly

11th day

What dose it mean to live boldly?

English after Hebrew

מתחילה להרגיש כמו במבחן קבלה לאיזו תכנית לימודים כלשהי. קראתי שני פוסטים של אחרים שמתארים אנשי מפתח היסטוריים שהתנהלו באומץ אידאולוגי , כמו מהטמה גנדהי או נלסון מנדלה.. לדעתי אפשר להכניס גם את רבין לקטגוריה הזו וכל כותב יוכל להציע על גיבור מקומי מהעולם שלו ( אני יכולה להעלות על דעתי מה יאמר הפלסטינאי שביננו….) אבל האם הכוונה היא אישית? מהו ה bold בחיי? איך אני מתרגמת bold? – האומץ לחיות מתוך האמת הפנימית שלי, לא להתפשר, להיות בטוחה באורח החיים שלי?

לגבי בטוחה באורח החיים שלי אז אני תמיד בעמדת חיפוש אחר הדיוק. לא התפשרתי בזוגיות, התגרשתי פעמיים וחצי ( :)) , לא התפשרתי בפרנסה, בסופו של דבר אני מתפרנסת בדיוק ממה שאני אוהבת הכי, ללמד ביטוי עצמי על ידי ציור, למרות שהתוצאה של זה היא חיים צנועים , חיה לבד מתוך בחירה, שבעצם מתאפשת רק בזכות שהילדה עצמאית וכבר חיה חיים משלה, ואני עדיין מחפשת לדייק את מקום המגורים שלי ( חולמת על בית בודד בקרבת טבע)

לגבי השאלה עצמה, לא היה עולה על דעתי לנסח שאלה כזו בפוסט שלי בבלוג. שאלה אישית זה בסדר אבל ההרגשה ששאלה כזו באה ממקור מטרתי כלשהו ואני לא ממש מתחברת לזה בבלוג שלי

Starting to feel like a tryout for some curriculum…. I have read two posts of others describing historical key figures who have been conducted with ideological courage , such as Mahatma Gandhi or Nelson Mandela. I think Rabin , Israeli prime minister, can also be put into this category, and any blogger can propose to a local hero from his world (I can imagine what the Palestinian among us would say….) but is the intention of bold personal? What is the bold in my life? How do I translate bold? – Is that the courage ?to live out of my inner truth, not compromise, to be sure of my lifestyle

As for my lifestyle, I'm always in a position to look for an exact life. I didn't settle in relationships, I divorced two and a half times (:)), I didn't settle for a living, I end up making a living exactly what I love the most: teaching self-expression by painting, even though the result of this is a modest life. I also live alone by choice, which is actually only possible because the dauther is independent now and already living her own life, and I am still looking after the exact place to live (dreaming of a single home near nature)

Iris Kovalio. Kineret View. 2004

about me

9th day

What do people incorrectly assume about you?


Because I have written for many years on different social media sites, my audience think they know all about me.

so that is a wrong assumption about me.

נכון שאני חשופה בהרבה רשתות חברתיות, חושבים שאני כותבת על הכל, ובכן זה רק חלקיק ומאד מעוצב לצרכים ספרותיים או אחרים.

self with Iris flower. watercolors 2010

קופה ראשית

What makes you laugh?

7th day– אתגר היום השביעי

הצחוק המנצח בחיי "הרציניים" זו הסדרה "קופה ראשית" על כל עונותיה, בכאן 11.

קופה ראשית

יעקב בודו המצחיק מכולם בסרטון:

https://www.youtube.com/watch?v=Dg6HSaoOIY8

https://www.youtube.com/watch?v=Dg6HSaoOIY8


השראה. Inspiration

Th6 Day. היום השישי

Who is someone that inspires you and why?

English & Hebrew

לפעמים עולים במעלה הר. זה נראה קל בהתחלה, אבל לפני אמצע הדרך זה מתחיל לייאש. את שואלת את עצמך מהי הפסגה והאם את רוצה להגיע אליה ובשביל מה את צריכה את זה. 30 יום של כתיבה בעקבות שאלות שנשלחות אליך מאיזה רובוט? זה כמו רטריט כזה שלא רואים את הסוף ולא בטוחים אם יש סיבה כלשהי בעולם לעמוד באתגר הזה.

דמויות ששמשו או עדיין משמשים מקור השראה עבורי:

  1. מהטמה גנדהי. בתמונה תמצית ה-למה הוא נבחר.
    1. Mahatma Gandhi. -The picture – the essence of why he is my inspiration.
Mhatma Gandhi

2.

דויד הוקני. David Hockney

צייר אמן שהשפיע באופן נרחב על האמנות שלי.

A painter who had a broad influence on my art

David Hockney. Parents

3. וירג'יניה וולף. Virginia Woolf

סופרת. הספר שלה "חדר משלך". תמצית העמדה הפמיניסטית והתפיסה שלי.

Her book, "A Room of One's Own." is the essence of my feminist position and perception

Virginia Woolf

4.

סירקה טורקה. Sirkka Turkka

משוררת פינית. מתה על השירה שלה. אלת היערות והבדידות.

A poet. Goddess of the Finland forests and loneliness.

5.

נורית זרחי. Nurit Zarchi

סופרת ומשוררת ישראלית. הכי עפה בעולם.

Israeli writer and poet. The most flying writer in the world

Nurit Zarchi

6. אתי הילסום. Etty Hillesum

השראה מתפיסת העולם של אישה יהודיה הולנדית, צעירה ומדהימה שנספתה בשואה.

Inspiration by the worldview of an amazing young Dutch Jewish woman who died in the Holocaust.

Etty Hillesum

7. Neil Welliver- ניל ווליבר

המורה שלי לאמנות ששינה את חיי בגיל 28-9

My art teacher who changed my life at age 28-9

Neil Welliver

8. אביתר בנאי. Eviatar Banai

מוזיקאי ישראלי. תמיד מרגש אותי

Israeli musician. Always excites me

Eviatar Banai

9.

מוריס סנדק. Maurice Sendak

סופר ומאייר אמריקאי שמילא אותי בהשראה במשך שנים רבות

American writer and illustrator who inspired me for many years

Maurice Sendak

10. כל האחרים, ויש המונים, שעוררו השראה וממשיכים להציף ביצירותיהם, בחייהם או במה שהשאירו אחריהם

All the others, and there are many, who have inspired and continue toinpire with their works, their lives or what they have left behind

  • – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

Midwife

What is something you wish you knew how to do?

Around the age of 40, I wanted to do professional retraining and be a midwife

Instead, I became a yoga teacher

Iris Kovalio Iswari yoga

The Rabbit

4th day

What was your favorite toy as a child?

English after Hebrew

זה היה שפן מפלסטיק רך וריחני. אהבתי את האוזניים הארוכות שלו. בלילות הייתי מוצצת אותן בסתר, אחרי שנשלל ממני המוצץ. הארנב היה חלול והחזיק גזר צמוד לבטנו ואני החזקתי את השפן צמוד לבטני. לא זוכרת מה בדיוק עשיתי כשאבא שלי בא וקרע האת הארנב. שנים רבות זכרתי את קול הקריעה ואת הריח של השפן שהתפזר בחדר. אני חושבת שבכיתי קצת כי ילדים לא בוכים אצלנו. באותו זמן הייתי בת יחידה ורק לאימא היה מותר לבכות. אבל אני לא זוכרת שבכתה בגלל השפן. אולי גם היא חשבה שמגיע לי, העונש הזה. 

_

It was a soft, fragrant plastic rabbit. I liked his long ears. At night I would suck them in secret, after I've been denied from sucking the pacifier. The rabbit was hollow and held carrot against his stomach and I held the rabbit close to my stomach. I don't remember exactly what I was doing when my dad came and torn the rabbit belly. For many years I remembered the sound of tearing and the smell of the rabbit scattered in the room. I think I cried a little bit because kids don't cry in our place. At that time, I was the only child, and only the mother was allowed to cry. But I don't remembe her crying because of the rabbit. Maybe she thought I deserved it, too 

My old rabbit. Ipad drawing. January 2022

ויפאסנה. Vipassana

Write about the last time you left your comfort zone.

הודיעו לנו מראש מה מותר ומה אסור להביא ולמרות זאת בדקו בתיקים שלנו. את הטלפונים השארנו בהפקדה. אסור היה להביא ספרים או כל פורמט כתוב אחר ולא עט או אפרון עם נייר לכתוב עליו. תיק כלי הרחצה היה צריך להיות בסיסי ביותר וכמובן נטול תרופות כלשהן. חתמנו על הצהרת בריאות, אי שימוש בסמים כולל כדורי הרגעה ושינה. חתמנו על אי אלימות, גם כלפי בעלי חיים מטרידים ( זבובים, יתושים) ועל אי קיום יחסי מין בעשרת הימים של הרטריט.

We were informed in advance what is allowed and what is not allowed to bring and yet check our bags. We left the phones in the deposit. It was forbidden to bring books or any other written format and no pen or pencil with paper to write about. The washbass bag had to be extremely basic and of course free of any medication. We signed a health declaration, non-use of drugs including sedatives and sleeping pills. We signed non-niolence, even against disturbing animals (flies, mosquitoes) and non-sexual intercourse during the ten days of the retreat

הויפאסנה היתה במקום מדברי, אי שם בערבה. קפצתי פנימה. בחדר היו שמונה מיטות. הייתי הראשונה ותפסתי את המיטה שעל יד החלון. מהחלון ראיתי עץ שמיד אימצתי כמשהו להיאחז בו. עד אז ומאז לא ישנתי עם אנשים זרים באותו חדר, אבל השתיקה שלקחנו על עצמנו, הכוללת איסור מגע עין וגוף, או כל תנועת קומוניקציה, היו אמורים להגן מפני הסובבים מפני חוסר הנוחות. אבל כן, בהחלט יצאתי מאיזור הנוחות שלי. במהלך עשרת הימים עברתי על כמה כללים, לא כי אי אפשר היה לעמוד בהם אלא כי אני מרדנית מטבעי ויודעת למצוא את אזורי הנוחות הפרטיים הסודיים שלי.

The Vipassana was in a desert place, somewhere in the Arava. I jumped in. The room had eight beds. I was the first and grabbed the bed by the window. From the window, I saw a tree that I immediately adopted as something to hold on to. Until then, I had not slept with strangers in the same room since, but the silence we took upon ourselves, which includes the prohibition of eye and body contact, or any movement of communes, was supposed to protect those around from the discomfort. But, yes, I definitely got out of my comfort zone

Over the course of the 10 days, I broke some rules, not because they couldn't be met but because I had a rebellious character and could find my secret private comfort zones

1. הרגתי זבובים מתחת לשל מדיטציה שלי.

2. גנבתי מפיות מחדר האוכל ועם העט שהחבאתי בתיק כלי הרחצה ציירתי כמה רישומים מדי יום. החבאתי אותם כמובן.

3. הצלחתי להגניב כמה כדורים נגד אלרגיה ( זה היה בתקופה של אלרגיות קשות שלא העזתי להיות בלי הכדורים הללו שהרדימו). בלילה הייתי בולעת פירורים מהם, שהרדימו אותי לשעה שעתיי, אבל היו סיוטים בין לבין.

4. אוננתי פעם אחת.

5. על עטיפת הסבון שלי היה כתוב הוואי. קראתי כל אות בנפרד עשרות בפעמים. כמו מנטרה. ובאותיות הקטנות היה כתוב ההרכב וארץ היצור. גיליתי שהוא מיוצר בהודו, עם קוקוס.

  1. I killed flies under my meditation cover

2. I stole napkins from the dining room and with a pen I drew several drawings daily. I hid them, of course.

3. I managed to sneak some anti-allergy pills . At night I would swallow crumbs from them, which put me to sleep for an hour, but there were nightmares in between

4. I masturbated once.

5. My soap wrapper said Hawaii. I've read each letter individually dozens of times. Like a mantra.


הצלחתי לסיים את עשרת ימי הויפאסנה ואולי הייתי עושה זאת שוב, רק בשביל האיסורים והמרד. הגורו ומשנתו לא מעניינים אותי. אני כבר לא בעניין.

I managed to finish the 10 days of the Vipassana and maybe I would do it again, just for the prohibitions and rebellion. I don't care about the guru and his teaching. I'm not into it anymore


מחוף לחוף. Coast to coast

The secound day of challenge

What is a road trip you would love to take?

About 30 years ago I traveled In USA, coast to coust, with my boyfriend who became the father of my only child. We started in Philadelphia through the Rocky mountains , Zion park, to Navada up to California. I miss the endless roads, the nowhere  motels, the freedom and the far away from home, Israel. I can't find pictures from that trip. Maybe my  ex-husband will find out later

ועכשיו בעברית. קצת אחרת….

Edward Hopper

מה עלה על דעתי. מה נסגר אתי. לעזוב הכל ולטוס למי שהכרתי בקושי, פעם פעמיים, בירושלים המלאה שלי, המקום הבטוח שהתייצבתי בו בעמל הרבה. אז טסתי לפילדלפיה. הוא חיכה לי בנמל. באותו יום רבנו. וגם יומיים אחרי. וגם שבוע אחרי. החלטנו לעשות טיול מחוף לחוף. הרוב באוטובוסים. Trailways . די סיוט לילה באוטובוס. אבל המוטל דרכים הראשון היה נפלא. ומשם היו עוד כמה מוטלים נידחים כאלה.

והכבישים האינסופיים כששכרנו מכונית. רבנו. אבל פחות. המרחבים הרגיעו. ב- Zion Park  התחלתי לצלם משהו. נדמה לי שקניתי מצלמה חד פעמית כזאת באחת מתחנות הדלק. אני מתגעגעת לתחנות הדלק הנידחות ההן, כמו בציורים של אדוארד הופר (Edward Hopper).  באחד השבילים של הפארק הוא יצא מהשביל לכוון צוק גדול. נחרדתי וצילמתי. נראה לי שזו הפעם הראשונה שהבנתי שצילום יכול להציל.

(אם אתה קורא את זה אולי תיזכר איפה הצילום. נדמה לי שהעברתי אליך את המעטים שהיו לנו יחד. בחיפזון מטומטם)

אחר כך הגענו לסן פרנסיסקו. בגשר המפורסם כמעט התעלפתי מפחד. ואני זוכרת את הרחובות העולים ויורדים. והמשכנו לריב. ואז נסענו, לא זוכרת איך, לאורך החוף עד לוס אנג'לס, שם חטפו אותנו הדודים שלו, היישר לחנות בגדים ענקית, כדי שנחליף את הקרועים שלנו, שלא נבייש את פאר מגוריהם. בצימר המפואר שלהם היינו כמה לילות. רבנו. ואז קנו הם לנו כרטיסי טיסה חזרה לפילדלפיה. במטוס החלטנו להיפרד. לא נפרדנו. אחרי שנתיים גל נולדה.


%d בלוגרים אהבו את זה: