תגית: תאנה

עץ הנחמות

אחרי חודש אפריל, בכל שנה מחדש, אצלי בשכונה, ההליכות עם הכלבלב אחרי הצהרים קשות מיום ליום.  כל אחד קולט את "המציאות" אחרת. גם כל קבוצה קולטת באופן שונה. למשל קבוצת מוציאי הכלבים. אבל אין קבוצה כזו בעצם. ישנם כלבים שונים, בגדלים מגוונים, באופי  קצוות. הכלבלב שלי הוא רוח. יכול לעוף ויכול להיתקע. חמשת הקילוגרמים שלו נעצרים כמו סלע כבד, בסביבה בלתי מוכרת. אי אפשר ללכת אתו לאיזה פארק.  הוא מסכים רק לריחות הקקי של שלושה רחובות בערך, וכר דשא אחד. אבל בקרן אחד הרחובות צומח עץ תאנה. מאפריל היא מתחילה להפיץ את ריחה האהוב.  במיוחד כשהשמש לוהטת בשעה שש בערב בחודשי הקיץ הקשוח, כשהכל מסביב יבש, דל ומשמים, ולצד התאנה הצעירה שעדיין לא מטילה צל, אני עוצרת לכמה רגעים, לנשום אותה לתוכי. להתנחם.

כשהבת היתה בת ארבע עברתי עם אבא שלה לשכונה עם חצר קטנה. החצר היתה מרוצפת  למעט פיסת אדמה צרה המוקפת בחומה מפרידה בין שכנים צמודים. שתלנו פרחים (האבא רצה קקטוסים אבל אני לא הסכמתי) ובאמצע תאנה צעירה. היו לה חמישה שישה עלים בלבד אבל היא צמחה לגובה קומה שלישית תוך שנה שנתיים ודי מהר הניבה את התאנים הכי טעימים בשכונה, העיר או בארץ כולה. הייתי עושה ריבות תאנים ומחלקת, ובצילה, הבת ואני עשינו את הסוכות היפות בחג ואת חוגי הציור לילדי השכונה, חברותיה וחבריה. האבא עזב אחרי שנה. ואחרי כשש שבע שנים הצלחתי למכור לע' ומשפחתה. הדבר הראשון שעשו היה לכרות את התאנה על שורשיה.

במקום המגורים הנוכחי, אחרי אי אלו מעברים, קבלתי במתנה תאנה צעירה. בשבוע הראשון ציירנו אותה בשיעור ציור. בשבוע השני שתלתי אותה. המרחב שנמתח בין שתי התאנות היה למעלה מעשרים שנה. התאנה השנייה מתה כעבור כמה חודשים. אבל היא חיה בציור. כאן.

איריס קובליו, אקוורל וחוטי זהב על אריזת תרופה 2010

וכאן המלאכה עצמה בשיעור ציור 2010

שיעור ציור 2010

וכאן אחד האקוורלים מתקופת ציורי הפירות והירקות שלי (2012-2014 בערך). ואת פרי התאנה ציירתי די הרבה פעמים..

איריס קובליו, אקוורל, 2014


לישון עם פרחים, לוסיאן ואני

אתמול בשיעור ציור מצאתי בספרית הסטודיו בו אני מלמדת ספר רישומים של לוסיאן פרויד. חלק מהרישומים לא הכרתי. אחד הדהים אותי במיוחד

Lucian Freud

מיד חשבתי על הציור שמלווה את כותרות הבלוג הזה:

Iris Kovalio, watercolors, 2009

ציירתי אותו ב 31 לדצמבר 2009. קראתי לו "לישון עם אמריליוס" והוא היה נשיקת החצות שלי, חצות ההתפקחות של חיי.

ליד הרישום הזה מצאתי עוד רישום:

Lucian Freud

עלה התאנה של לוסיאן חושף עין אחת משתוממת

ואז נזכרתי בציור הזה שלי

Iris Kovalio, Zman Trufot, watercolors on medicine package, 2008

ובעבודה הזו שלי:

Iris Kovalio, watercolors, 2009

וכמה שאני אוהבת, בנוסף לשושנים והיביסקוסים, נרקיסים. הנה הנרקיסים של לוסיאן:

Lucian Freud

והנה אני, אחרי הצפה בשדה נרקיסים שלא מן העולם הזה, בעולם אחר שכבר נמחק ואיננו:

Iris Kovalio, watercolors, 2009

והנה עיני אישה של לוסיאן פרויד, שאולי איבדה זה עתה את תמימותה או את אהבת חייה:

Lucian Freud

והנה העבודה הזו שלי, שכבר נמחקה ואיננה:

ועוד ציור נפלא של לוסיאן:

LucianFreud-Girl-in-Bed-1952

הפעם בלי פרחים.

אז אני מביאה את הפרח:

Iris Kovalio, The Endlrss Rose, watercolors, 2011


רשימת קיץ הזויה

זוג צופיות בונות קן בחצר שלי. הוא, צבעוני, מבריק, דקיק ומרצד, יושב על ענף גבוה ומסמן אשרות כניסה ויציאה, היא, אפרפרה, שמנמנה וחרוצה, טסה מצד לצד, בפיה זרדים קטנים, בונה במהירות שלא תיאמן מקום מכיל להטלה. יומיים קודם שניהם באו לשתות מציפור גן העדן שבאגרטל הסלון. ככה נכנסו, ללא מורא, בזמן שציירתי אפרסק

 ואז ישנתי כי היו צהרים חמים כשהטלפון צילצל: איריס, מה נשמע, איך את, איך עוברים עליך הימים האלה, חם, נכון? אני כבר משתמשת במזגן בלילה ואיך זה אצלך, מדברת מנדי, את זוכרת, מנדי מהגלריה, כן, אולי תבואי, תראי מה את עושה היום, אולי בעצם אני אבוא אליך, נשתה קפה עם גלידה, פתחו לידנו קונדיטוריה עם אקלרים נהדרים, אני אביא, איזה צבע את מעדיפה, את עדיין מציירת על תרופות? …אז את רוצה להיפגש? שאלתי, כן, בטח, אני אצלצל אליך עוד פעם ונקבע והיא סגרה. המשכתי לישון. בטח חלמתי. כשהתעוררתי לגמרי, אחרי שעה, בדקתי בטלפון ואכן היה צלצול ממנדי (שם בדוי)

 ועכשיו הוא לא רוצה אותי. כלומר בסוף שבוע. כי הוא רוצה להתנזר וסוף השבוע מיועד לשינה משותפת, או לפחות לאשליה של זוגיות, אבל הוא כן רוצה לפגוש אותי במסעדה ולא לתת לי לגעת בו, אפילו בקצה הברך, וכשאכנס למכונית בוכה הוא יסובב את הגב וילך מבלי להפנות מבט לאחור, ולפעמים יכתוב: את הרי יודעת שאני אוהב אותך תמיד, ולפעמים, מילה אחת, קרה יותר מקרח משונן. נקודה.

 ובינתיים אני מציירת אפרסק. מנגו. דובדבנים. משמשים. ענבים. תאנה פעורה. עץ התאנה הגיע לחצר שלי, לפני שנתיים, עם ששה עלים, ששת העלים נשרו בחורף הראשון. צמחו שישה באביב השני. שישה נשרו בחורף השני. צמחו שישה באביב שלאחריו. עכשיו קיץ. ואני יודעת. התאנה הזו לשישה נועדה. ולא לפרי. או גובה. או צל מנחם

 את תהי הצל המנחם, אמרה לי ע', את כבר, והנה, איפה, הם מתקבצים כאן לשבת, בקיץ הזה, רק פתחי זרועות, רוח קלילה, שקופה, ענבלית נושבת על פלגי מים, מרשרשים המכחולים באדוות צבעי חיים, זוכרת שחלמת פעם להיות מתקנת ציורים? הנה נהרות זורמים בתכלת והם, הם רוקדים איתך, כמה פז, וזהר ופלא, ודמעות גיל וחרוזים וכל יפעת ימים וחמדת הלב, זוכרת את משאלת הסימנים, הנה ימים באים ימים באים ימים באים, שרה לי ע' בין העלים

ניר סגל, מגזרת עלים, 2009

 


%d בלוגרים אהבו את זה: