תגית: פרחים דיגיטאלים

דלת

לפעמים, רק לפעמים, כשמשהו עומד להיגמר מתפרצת התעוררות כלפי המאותת להסתיים. לדוגמא כשעמדתי לעזוב את ירושלים  ואספתי את דבריי לפינה זמנית התהדקו קשריי עם מקורביי משם, חברות/ים ותלמידים עד כי הרגשתי נתלשת (לגמרי ברצון). ובזמן ההוא (לפני המון שנים וכלום) היו רק מכתבים וטלפון ציבורי עם מטבעות. נסעתי אל הבלתי נודע, ארץ רחוקה עם חלומות.

אבל לא על זה רציתי לספר אלא על האייפד שלי, שחוגג 9 שנים ומאותת שהגיע זמנו. ניתוח לב פתוח ומעקפים שעשיתי לו לא ממש עוזרים. לחברת אפל תוכניות משלהם. הם לא יאפשרו זיקנה ממושכת ומהודרת. הם ישלחו סימני מחלה כזו ואחרת עד שיושלך המכשיר לתהום הנשייה. הטכנולוגיה מתפתחת במהירות בלתי מושגת לציירת קטנה ותמימה כמוני שרוצה להספיק עוד כמה קווים וכתמים על המסך המתחמם, הבוער. וכן, יש לי חרדות שיום אחד יתפוצץ בטעינה.  

ובעצם מה שרציתי לכתוב בפוסט הזה שאני מרגישה שהגעתי לאיזשהי דלת והיא סגורה ולפעמים אני לא רואה אותה בכלל ולפעמים אני נוגעת בה, אבל אין לה ידית והיא מבטון או פלדה ואין מי שיעזור לפרוץ, מי שבתוכי


הנה שלושה ציורים דיגיטאלים מלאחרונה:

הציור האחרון, הענף השמוט של הצאלון מהחורשה המקומית, הוא כל כך שמוט שאוטוטו יקרוס מכובד חיי טבעו. אני פוגשת אותו מדי יום בשבועיים האחרונים בזמן הטיול עם הכלבלב, עוצרת על ידו ומתכננת ציור ודברים אחרים שעוד לא הגיע זמנם כנראה


Med Roses

יולי

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio*

Iris Kovalio*

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

יולי

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

יולי

Iris Kovalio

*

Iris Kovalio

*

כמה עובדות:

כל הציורים במגע אצבע אחת על מסך אייפון.

לאפליקציה מספר מצומצם ואבסורדי של אפשרויות קו וצבע.

את זר השושנים (אני מתעקשת לקרוא להם שושנים!) הביא לי בן זוגי בסוף השבוע שעבר. חלקם לא הספיקו להגיע הביתה זקופים. קצצתי אותם לשלושה אגרטלים קטנים. כמעט כולם כמשו ביומיים הבאים. התקשיתי לעשות להם דליט. בעבורם הורדתי לאייפון את האפליקציה הזאת.

הדיגיטאלי מתסכל ומשחרר כאחד.

רציתי לקרוא לציורים האלו שושני זעם.

יולי מטריף אותי. יש לי סיבות. או נסיבות.

ובכל זאת:

לוליא הציורים הללו לא הייתי יודעת ששורד בי עוד שמץ  של


%d בלוגרים אהבו את זה: