.
הָאַרְנֶבֶת שִׁכְפְּלָה אֶת עַצְמָהּ לְשָׁלוֹשׁ וְנִתְחֲבָה לִמְעָרַת הַדוֹרְכַּאוֹת. אֶת הַנַּעֲלַיִם הַהוֹלַנְדִּיּוֹת הָאֲדֻמּוֹת הִיא הִשְׁאִירָה בַּכְּנִיסָה. הָיְתָה לָהּ מַחְשָׁבָה שֶׁאוּלַי מִישֶׁהוּ יְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ. אוּלַי מַחְשָׁבָה עַל עִזָּבוֹן. אוּלַי לִכְתֹּב פֶּתֶק צַוָּאָה וְלִטְמֹן בִּשְׁפִּיץ הַנַּעַל. גַּם אֶת הַנַּעֲלַיִם הִיא שִׁכְפְּלָה אֲבָל הִשְׁאִירָה אוֹתָם בָּעֲרֵמָה וְלֹא פִּזְּרָה בַּדֶּרֶךְ לְפִי הַהִגָּיוֹן וְהַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, כִּי בְּעִסְקֵי דוֹרְכַּאוֹת אֵין כָּזֶה דָּבָר, שֵׂכֶל יָשָׁר .
.
לֹא הָיָה לָהּ פָּנָס וְגַם לֹא מְעִיל. יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁהָיָה שָׁם קַר אֲבָל אַרְנָבוֹת לֹא פּוֹחֲדוֹת אֲפִילּוּ מִשֶּׁלֶג שִׁשִּׁים סֶנְטִימֶטֶר מֵעַל הָאֲדָמָה. הִיא מִיָּד צִמְּחָה פַּרְוַת טַחַב, אֲבָל בִּגְלַל שֶׁכָּל דָּבָר נִצְטַבֵּעַ בְּעִנְבָּר עָמֹק, גַּם פַּרְוַת הַטַּחַב שֶׁלָּהּ הִצְהִיבָה עַד שֶׁהִיא הִרְגִּישָׁה אֶת עַצְמָהּ שְׁקוּפָה. אֲנִי חַיֶּבֶת לְהָכִין לְעַצְמִי אֵיזֶה תֵּה הִיא חָשְׁבָה לְרֶגַע, אֲבָל אָז הִיא נִזְכְּרָה שֶׁהִיא מִמֵּילָא שְׁתוּיָה בְּתוֹךְ הָעִנְבָּר הַזֶּה, כְּלוֹמַר הִיא בְּעָצְמָה עֲשׂוּיָה מִנּוֹזֵל הַנִּדְמֶה כְּחֹם רַב שִׁכְבָתִי.
.
הִיא יָדְעָה שֶׁמִּישֶׁהוּ הָיָה כָּאן כְּבָר לְפָנֶיהָ אֲבָל הִיא גַּם יָדְעָה שֶׁהִיא וְשִׁכְפּוּלֶיהָ לְבַדָּם כָּאן כָּעֵת. הִיא הֲרֵי לֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לִסְבֹּל נוֹכְחוּת אַחֶרֶת, כָּל רֵיחַ אַחֵר, תְּנוּעָה, מִצְמוּץ נְשִׁימָה, רַק אוֹתָהּ עַצְמָהּ,
כִּי לִהְיוֹת בְּדוֹרְכַּאוֹת זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁעוֹשִׂים לְבַד, מַקְסִימוּם עִם שִׁכְפּוּלִים.
.
.
