תגית: אפרייקה

ניירובי ימים 3-4


מנסה לקחת מחברת רישומים ולצאת מהשער הראשי.  כביש גדוש מכוניות, אופנועים וזוהמה  מה חשבתי לעצמי, שאמצא איזו פינה לשבת לרשום את העוברים ושבים?

חוזרת לשער ולוקחת כוון שמאלה. אתמול טיילנו כאן עם הילדים והכלבה. אולי אשים לב לאיזה עץ מיוחד ואוכל למצוא אבן לשבת. פרחי כובע הנזיר פורחים כאן כל השנה ומאד ירוק, גבוה וצבעוני.

למרות מזג האוויר האידאלי, הפורח והירוק, אין חורף או קיץ . זיהום האוויר חודר לכל פינה, גם לשכונות העשירות כאן. עשן סמיך מסתובב בין חצרות האחוזות והגינות המרשימות. לכל בית שער כבד ושומרים. אין מדרכות אבל דשא ופרחים ועצים עבים וגבוהים שבצמרותיהם צפרים גדולות שחורות הנשמעות כמו בכי של תינוקות, סוג של.

לא מוצאת פינה לשבת או מראה מעניין. עמודי חשמל, חוטים שונים, שנאים  וקופסאות תקשורת משתלשלים מכל מקום בין הבתים המפוארים. נכנסתי דרך השער של הרחוב בו נמצא הגן של הילדים. איירין הנני אמרה לי שזהו רחוב מעגלי.

בגנים של הילדים ( מונטסורי) חולצים נעליים ונועלים קרוקס קנייתי. לכל ילד הקרוקס שלו. זה סוג של תלבושת אחידה. בשער הראשון מודדים חום. את השער השני לא עוברים. אחת מהצוות באה לאסוף את הילד. גילעד בגן הקדמי ויעלה באחורי. הם לא בוכים ונעלמים לתוך המבנים. איירין ואני חוזרות לבית. זה היה לפני שיצאתי לחפש מקום לצייר. כנראה לא אצייר בשהות הזאת .

מה חשבתי לעצמי

היה זה אתמול שהלכנו להאכיל ג'ירפות? או אולי יום קודם. שלוש ג'ירפות בשבי מורידות את צווארן הארוך לכוון הילדים האוחזים בידיהם קערות קטנות עם אוכל יבש. לגירפות לשון שחורה ארוכה ודי רירית. לא היה תענוג גדול, אבל זה משהו שעושים כשמטיילים עם ילדים. ואז קונים ג'ירפות מעץ בחנות מזכרות.

ספארי. לקניה נוסעים בשביל ספארי. האמת, לא הכי מעניין אותי ספארי. היה חלום אפריקה אחר,  אולי מזמן, כשהייתי ילדה. כפרים כאלה עם ריקודים ומוזיקה. בקתות מקש. ברור שזה לא קיים בניירובי. סתם פנטזיה של ילדה שאולי היה לה ספר כזה על ילד שקראו לו ממבו וילדה שקראו לה יוקה.

אתמול בכיתי שעות. נראה לי שנדבקתי מהתקפי הטנטרום של המשפחה, כל טנטרום עם הגוון שלו, הסיבה שלו.

ציור באייפד מהמרפסת של החדר שלי
פנטזיה 1
יוקה. פנטזיה 2


%d בלוגרים אהבו את זה: