קטגוריה: שירה

פירורים

*

אחרי שיצא ספר השירים הראשון שלי בשנת 2014 בקעו עוד כמה שאריות, באותה שנה, מתוך האנרגיה הזו של לכווץ מילים לאמירות קצרות מתומצתות, כתמים כאלה. היה קשה. לא ידעתי מה לעשות עם זה לילות נוראים ותימהון. הפתעה רעה מנשוא. שקעתי בדכדוך יומיומי, חיפשתי דברים להיאחז ולא ממש מצאתי. ציירתי קצת. כתבתי יומנים. השירים היו חלשים. ממש כאילו קבלו פיברומילגיה. כאילו לי היתה הפיברו הזו. מה עשיתי כל השנים האלה מלבד לשרוד לבד בלילות בתוך זוגיות שהתהפכה, הרגשתי כמו חיפושית על גבה מנסה לבעוט לפעמים ברגליה השעירות שתתהפך חזרה למקום שלה אבל הייתי חלשה. והמונית , המונית המשיכה לשפשף את הכבישים בלילות ואני התחלתי להתרגל למרחב הפרטי. וכשמתרגלים זה הסוף.

*

*

חצות

אחת

שתיים

וחצי

ארבע

טווס מיילל

ירח חסר

איוושת הפיקוס

רוח שרב

טרטור מנוע

מונית חונה

קיץ נועץ שיניו ברשת החלון

מחליפה שמיכה

2.

זמזום מאוורר התקרה

עדיף על זמזום יתוש עקשן

אטמי אזניים צהובים

עדיפים על

היעדרותך

*

3.

אני נמלה 

נחרצת

על ראשי מתרוצצים

פירורי חיים

*

4.

אַל תְּחַכִּי לִי

הֲיִי  סִּיגָּלוֹן שֶׁל אֲבִיב

מְקַשֵּׁט אֲדָמָה

בְּרוּחַ כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת

*

*


צרצר. ענן. צמרת ושבר

הבוקר מצאתי שירים שלי משנת 2017, שהתפרסמו בגליון המוסך (לא זכרתי). אפשר לראות בקישור כאן

מכולם הייתי משאירה רק את זה

1.
כְּבָר לֹא נִהְיֶה מְאֻשָּׁרִים.
עָנָן וָרֹוד נָע
בְּצַמֶּרֶת אֵיקָלִיפְּטוּס שְׁחֹורָה

ואולי משאירה את שתי השורות האלו:

3.

הַשֶּׁבֶר בְּצַמֶּרֶת הָעֵץ
מִסְתַּכֵּל עָלַי בִּתְכֵלֶת אַחֲרוֹנָה.

ואת השיר הזה

קוֹלוֹ שֶׁל צְרָצַר נִלְכַּד הַלַּיְלָה
בַּחֲרִיץ הַחַלּוֹן.
אֹשֶׁר קָצָר.

הייתי כותבת כך:

3.

לילה.

בַּחֲרִיץ הַחַלּוֹן

נתקע קוֹלוֹ שֶׁל צְרָצַר

כשהדברים מתפרסמים בחסות שהיא לא שלך, כלומר לא בבלוג שלך, אז אין לך שליטה על זה יותר. מילא בספר שהוא שלך. אפשר להגיד היה כך כך וכך וכבר לא. אבל בפירסומים שהם בניהולם של אחרים זה ממש בעייתי. וזה נשאר ברשת לנצח. לכן אני בדרך כלל לא מסכימה להשתתף בפורטלים, בלוגים, גליונות וכו' שהם לא מנוהלים על ידי. אני חייבת לדייק את עצמי. בעיקר במילים. בטקסטים. ובשירים שהם צירוף כה עדין של מחשבה שמתגלה פתאום, אבל גם גמישה וחייבת להתאים את עצמה לאמת כפי שהיא מובנת בכל זמן. והזמן משתנה (כל הזמן).

בעיקר במילים.

עם ציורים אני הרבה יותר סלחנית. אם כי היו פדיחות פה ושם.

אתמול מישהי גילתה את ספר השירים שלי שיצא ב 2014 באבן חושן ("מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה") ופרסמה בפייסבוק שני שירים ואקוורלים מתוכו. כתבה כמה מילים מרגשות. מצאה בחנות. חשבתי שמזמן נעלם הספר מן המדפים. וכנראה באמת נעלם. אבל לפעמים צץ ועולה ומפתיע. וזה בסדר. השירים בו התייצבו ואין לי רצון לשנות. היא (יונית קורן גרינברג) כתבה:

נתקלתי בספר שירה קטן ומקסים של איריס איריסיה קובליו, "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה". הספר משתף אותך ברחשי לב רגיש הבאים לידי ביטוי בתיאורי טבע מאוד אימג'יסטיים. היופי מתגלם בשירים ובציורי האקוורל המלווים אותם…אהבתי, מאוד, כל צל והד שהמילים שלך יצרו.

התרגשתי


תמצית הכל

לבדה

תכולה כאגם

סירה שטה

כאילו אין רואה

*

1.מדיטציה.

בשנים האחרונות מתקשה במדיטציה על צורותיה השונות. אני לוקה בהפרעת קשב או יותר נכון עודף קשב (וליתר דיוק עודף חושי). אני מבחינה בכל רחש וצליל ומיד מגדירה אותו, ורצף בלתי פוסק של משיכות ודחיות מסתחרר בראשי ובכל גופי. בעצם "השמיעה" שלי שהולכת ומזקינה בדרך הטבע גם הולכת ומתחדדת עד בלתי נסבלת.הדבר היחיד שלוכד אותי ומרכז אותי לאחדות פנימית זה להתבונן במשהו ולצייר אותו. זו המדיטציה שלי.


2.הייקו, הייגה, תמצית הכל.

הייקו: שיר קצר (הקלאסי הוא בעל 17 הברות) עם חוקים נוקשים שמתמצת הלך רוח מתוך התבוננות פנים וחוץ, הייגה: ציור מינימליסטי המשלב מילה או כמה מילים ומתמצת התבוננות של רגע. תובנה. כמו כוחו של הרגע הזה.


3.דנמרק.

חברתי סיגלית עברה לחיות בדנמרק, ארץ הפנטזיות שלי, המקום המושלם לחיות בו. מזה זמן מה אני עוקבת באדיקות  אחר הפוסטים שלה, הכתיבה והצילומים, בעיקר מאז עזיבתה לדנמרק. מדי פעם תצלום זה או אחר מעורר בי קצת השראה. לאחרונה כתבה על הייגה Hygge . אני אוהבת את הצליל הזה. אסוציאטיבית הזכיר לי הייקו והייגה. משמעות המילה הדנית זה  coziness. הכלה.. זו הפרשנות שלי: מקום שמכיל אותך.  וכך הם ההייקו וההייגות בשבילי, מקום מחבק. היום פירסמה תצלום של סירה קטנה באגם.

וזה עשה לי את זה.


4.ציור דיגיטאלי באייפד.

האייפד הישן שלי הוא מקום כזה בשבילי. עולם מכיל.. אין בו טלפון, וואטסאפ וחדשות. יש בו רק אפליקציות ציור ותמונות. הוא קל, קטן ומתאים לשעת מדיטציה, כלומר להתבונן פנימה לרגע ולכתוב משהו, או להתבונן מחוץ לי ולהפעיל באצבע קווים וכתמים המצטרפים לציור.זה משחרר אותי.זה משכיח לשעה את המפלצות המחייכות במלוא שיניהן מאחורי כל סימטאות הנפש.

*


הבזאר

בחורף 2014 היה לי כל כך קר עד שחשבתי שזהו החורף האחרון. שאני חייבת לעשות משהו קיצוני. לשנות מקום פיזי. וברור שנפשי. כתבתי את זה
3E04B1AC-15F1-4AC7-9DEB-EE5D72D58EDA.jpeg
זהו השיר האחרון שסוגר את ספר השירים הראשון והיחיד שלי עד כה.
השירים בספר נכתבו כמעט כולם באותה שנה וברובם מרומזת בדידות גדולה ואכזבה. הייתי בת 55 ונדמה  היה לי שזהו ספר סוגר חיים.
לא בטוחה שממש שמים לב לזה במבט ראשון. הספר משובץ באקוורלים קטנים שלי, מאד פיוטיים, נופים לעופף בהם. דפי הספר בצבע קרם נעים לעין ומנחם למגע. ספר קטן, דקיק יחסית, עם כריכה קשה כמו פעם. המודל שלי היה ספרו של הרמן הסה ״ נדודים״ בלוויית ציוריו הצנועים והנוגעים ללב.
מאז עברו חמש שנים.
עדיין קר לי. בחורפים. בחורף הזה אני בטוחה שהכי קר לי בעולם. ידיי מכחילות פתאום ומפרקיי מרגישים כאילו סכיני קרח ננעצים בהם עמוק.
רוב הזמן, כך נדמה לי, אני מכורבלת בין התנור לבין הבקבוק המחמם.
אבל לא רואים את זה ( מי שמתעניין) אלא רואים ציירת של פרחים צבעוניים באקוורלים קסומים, פה ושם כמה פורטרטים ( את הקשים אני מפרסמת רק במעגל סגור מצומצם), הרבה צילומי טבע, אור ועוד אור ועוד אור( כמו צחוקם של תלמידיי) . הקור מתחבא מאחורי השורות כביכול.
ולמה נזכרתי?
כי לפני כמה ימים נערך מן בזאר יום האשה כזה בשכונתי. נעתרתי לאחר חיזורים נישנים להציג כמה מהאקוורלים שלי ואת ספר שיריי. להציג למכירה.
בחרתי כתריסר אקוורלים קטנים שדאגתי למסגר באופן מכבד, פרשתי מפה על שולחן מתנ״ס ועליה שישה ספרים , כמה ציורי פרחים, נופים קטנים ולקט זעיר של פירות קיץ. השולחן שלי היה כה יפה. זו היתה הפעם הראשונה שהיה לי דוכן. צילמתי אותו. החלטתי שמכיוון שזהו באזר אמכור גם אני ״ במחירי בזאר״.
זה לא עזר.
במיוחד.
התור אצל המניקוריסטיות היה הכי גדול ובולט. בדוכן התכשיטים הזולים היתה תכונה רבה. מדדו נעלי עקב וכל זרי הפרחים נחטפו במחירים מופקעים. חייבת לציין שהקפה והקורסון שקניתי בפינת הקפה היה מצויינים. שתי חברות באו להיות אתי. שני ציורים קטנטנים  של פרחים מכרתי במחיר חולצה במבצע ושני ספרים במחיר כדור גלידה איטלקית.
אישה אחת באה ורצתה לקנות ספר. היה לה שטר הכי קטן שיש ושטר בינוני. לא היה לי עודף מהבינוני. אז היא רצתה שאמכור לה בקטן. מסביב היו דוכנים רבים שאפשר היה לפרוט בהם כל שטר שהוא. אז לא תעשי לי הנחה, שאלה? ישראלים אוהבים הנחות. סירבתי. זה היה רגע של עשרים שקלים ששבר אותי.
ארזתי והתקפלתי.
אומרים שביומיים הקרובים יהיה השרב הראשון לעונה.
אני כרגע במיטה עם מזגן, גרביים ושני בקבוקי חימום. אולי בתי קרקע הם תמיד קרים במיוחד.
אולי העשור האחרון בחיי קר במיוחד. אני עומדת לסיימו בשבוע הבא.
העשור שאחריו יהיה יותר שמח. אני מבטיחה. אולי כך בהבטחה זו אצליח לכבות את המזגן ואת האור ולהירדם. סוף סוף.
.
B5745542-4BE8-46A2-93FF-0F273DD565DCAF0DD04E-2C4D-47B1-A278-23ED62D70F815E514D73-11EF-4E09-B4BD-AF1AAA91DAFAA93B0D88-9305-46AB-9B7F-06195818110C
..
..

חצבים

גַּם אֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶמֶשׁ
בְּשׁוּלֵי שְׁבִיל יַעַר
(חֲצִי יָרֵחַ שׁוֹבָב
קִפֵּץ מֵעַל הַצַּמָּרוֹת
מְכַשְׁכֵּשׁ זְנַב רֵיחוֹת שֶׁל מוֹצָאֵי חַג כָּלְשֶׁהוּ)
חֲצָבִים
צְחֹורִים וּזְקוּפִים כְּבִשְׁעַת כְּלוּלוֹתֵינוּ
נְטוּלֵי יְדִיעַת קְמִילָה וְשֶׁבֶר

_img952.jpg


יהיה כמו שחלמנו

יהיה כמו שחלמנו אחרי השלגים
כשנגמרו הצללים הכחולים
וחודי האשוח השחורים
כל הילדים כמו כל הכוכבים
נצנצו אי שם בלעדינו
ואנחנו
החלקנו והחלקנו
בלי גוף או מזחלת
נטולי זמן
ותעתוע

41080581_284595715490958_4108864005127274496_n (1).jpg


שחר

*

רַק עוֹד רֶגַע בְּבַקָּשָׁה
לִהְיוֹת בְּפַס הַשַּׁחַר הַזֶּה
כְּמוֹ בַּצִּיּוּר שֶׁל רותְּקו
מִתְעַרְסֶלֶת מֵעַל תְּהוֹם
תַּחַת שְׁמֵי רַבָּא
*
34038678_10216456790557118_4754152527472099328_n

שקיעה

 

הַשֶּׁמֶשׁ הִיא כַּדּוּר שֵׁנָה

נִבְלַעַת בִּלְגִימוֹת סְפוּרוֹת

יָרֵחַ דַּקִּיק בִּשְׁמֵי נְחֹושֶׁת כֵּהָה

הוּא הַמַּרְאֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁנּוֹתָר

שֶׁקֶט מִשְׂתָּרֵר

נְטוּל חֲלוֹמוֹת

*

תמונה זמנית:

התכוונתי לצייר את זה אבל טרם הספיקותי

אז נניח שזו סקיצה הירהורית

למשהו עתידי שהתרחש אמש

18816025_10213169411854705_870211852_n.jpg

שקיעה במרינה

 


מאי 20. וגשם

*

כֶּתֶם כָּחֹל חִוֵּר נָע לְאַט 

מִיָּמִין לַשְּׂמֹאל בְּחַלּוֹנִי

זְרוֹעוֹת הַבּוּגֶנְוִילְיָה שֶׁגָּבְהוּ בִּין לַיְלָה

מִתְחָרוֹת בֵּינֵיהֶן מִי תִּגַּע בֶּעָנָן

הַחוֹנֶה מֵעַל חֲצֵרִי

הַבֹּקֶר

עֶשְׂרִים לְמַאי 

גֶּשֶׁם לַפְּרָקִים

*

בוגנוויליה גבהה


פפ גשם

אין ספק שנעשו כבר הרבה ניסיונות

של חוקרים מוזיקאים משוררים

לתאר בדיוק

את קולות הגשם

במקום זה או אחר 

ואף היו להם דברים חכמים בהרבה להציע

מכמה נהמות הבוקר שלי

עת קפאתי למשמע קולו על גגון הפלסטיק

מצד חדר האמבטיה

בתנועה הזו, של סיבוב מערומיי,

מן המראה אל מאחורי הוילון

טי טי טי

טיטיטיש פיש פיר פיג פג פג פג

פג פג פג פק פט פקט פ פפפפפפ

פ פ פ פ פ פפפפפפפפפפפפפ

*

(במחשבה לאחור אולי היתה זו תערובת זרימת המים מהמקלחון עם כמה זרזיפי גשם בוקר

אבל מה זה משנה

כשאת פאקט

 מכל הכיוונים)

_

_

_%d7%a4%d7%a4-%d7%92%d7%a9%d7%9d


%d בלוגרים אהבו את זה: