קטגוריה: יפו

בסלע אחד, שטוח אך לא לגמרי, סמוך לגלים ולסרטנים, בחרתי שיהיה לי "מקום". ובמקום הזה באו השירים ובקשו להכתב. כתבתי אותם באייפון, אחד מפלאי עולם. השמש היא אותה שמש, מסלולה מתמיד וצפוי למדי, השתנות צבעי השמיים בהתאם לתנועת השמש, התקצפות הגלים- כל אלו אינם משתנים כתופעות שיוצרות "מציאות". אינספור כבר נכתב וימשיך להכתב על נפלאות שקיעת השמש, הבלתי משתנה במהותה, לעומת האמצעים לשימוש האדם, ביצירה ותיעוד למשל, המשתנים ומתפתחים במהירות, כמו האייפון.

הנה 15 שירים שנכתבו על סלע בים, וצילומים מזמן שעבר והופך לאחר.

לֹא יֵאָמֵן

הַזָּהָב הַזֶּה עַל הַמַּיִם

הַכָּחֹל חָלַב בַּקֶּצֶף

וְהַפָּז עַל גַּבּוֹת הַסַּרְטָנִים

קַו הָאֹפֶק מַסְמִיק לְאִטּוֹ

כְּאִלּוּ רַק הוּא

בָּעוֹלָם

אֵיךְ מְצַיְּרִים עֲנָנִים סְגֻלִּים נָעִים בִּשְׁמֵי אֲפַרְסֵק

אֵיךְ מְצַיְּרִים תְּנוּעַת סִירוֹת אִטִּית עַל אֹפֶק מַחְוִיר

אֵיךְ מְצַיְּרִים תְּזָזִית פָּז מְסַנְוֶרֶת

אֵיךְ מְצַיְּרִים סְלָעִים דּוֹקְרִים בְּכַפּוֹת רַגְלַיִם

אֵיךְ מְצַיְּרִים רְסִיסֵי קֶצֶף מְלוּחִים עַל לְחָיַיִם

אֵיךְ מְצַיְּרִים רַעַם גַּלִּים בּוֹלֵעַ כָּל

אֵיךְ מְצַיְּרִים מַבָּט אַחֲרוֹן

עָנָן מַאֲפִיל נִנְעָץ בְּכַדּוּר אֵשׁ

וּמַטְבִּיעוֹ בְּאַחַת

אִם לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת

שֶׁזֶּהוּ קֶצֶף שֶׁל מַיִם מִתְנַפְּצִים עַל סֶלַע

הָיִיתִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁזּוֹ מַפֹּלֶת שְׁלָגִים זְעִירָה בְּאַנְטַארְטִיקַה

בִּקְצֵה הַשְּׁבִיל

עָלָיו מַחְלִיקָה מַזְחַלְתִי

קַו הָאֹפֶק מַבְדִּיל

בֵּין תְּנוּעַת הַמַּיִם

לַתְּנוּעָה בַּשָּׁמַיִם

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהוּא לֹא קַיָּם

אֲבָל הָעֵינַיִם שֶׁלִּי לֹא

כַּדּוּר הָאֵשׁ

נִבְלַע בַּהֶמְיָה הַכְּחֻלָּה

הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה בִּמְהִירוּת

מַה שֶּׁהָיָה וּכְבָר לֹא יִהְיֶה

מַכֶּה בִּי

כְּמוֹ יָם עַל סֶלַע

אֲפִלּוּ שֶׁעֲדַיִן אֶמְצַע הַקַּיִץ

מַרְגִּישִׁים כְּבָר אֶת רוּחַ הַסְּתָו

הַסֶּלַע הוּא אוֹפַנּוֹעַ

שֶׁדּוֹהֵר אֶל הַיָּם

בַּפַּעַם הַבָּאָה אֶצְטָרֵךְ כְּבָר

לְכַסּוֹת אֶת אָזְנַי

הִגַּעְתִּי לַמַּסְקָנָה

שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁאֲנִי תָּמִיד יוֹשֶׁבֶת עַל כָּרִית

וּמִתְלוֹנֶנֶת עַל גַּבִּי הַכּוֹאֵב

הַסֶּלַע שֶׁלִּי בְּיָם

מַתְאִים בְּדִיּוּק בִּשְׁבִילִי

אָמְנָם הוּא קָשֶׁה

אֲבָל הוּא חָמִים

וְדוֹקֵר בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים

וְרַק עָלָיו

אֲנִי כּוֹתֶבֶת שִׁירִים

"שֶׁלֹּא תַּגִּיעִי כָּכָה לַהֶאָרָה"

אוֹמֵר מִישֶׁהוּ מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי

כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל סֶלַע

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, פָּנַי לְיָם וְגֵוֵי זָקוּף.

מַחְשְׁבוֹתַי לְגַמְרֵי לֹא בּוּדְהִיסְטִיּוֹת

כְּשֶׁהוֹם מָאנִי פָּדְמֵה הוֹם נִשְׁנָה שׁוּב וְשׁוּב בְּרֹאשִׁי

אֵיפֹה הֵן וְאֵיפֹה הַהִימַאלַייַה

הֵן אֲפִילּוּ לֹא מִתַּחַת לִמְצוּלוֹת הַיָּם

בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה הוֹדֵיתִי לוֹ

עַל שֶׁהִפְנָה אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי

וְהֵעִיר אוֹתִי מִמַּחְשָׁבָה אֲיֻמָּה

וּמֵהַעֲמָדַת פָּנִים שֶׁל

צַדֶּקֶת גְּמוּרָה

לוּלֵא הָיִיתִי עוֹצֶרֶת

לִקְנוֹת סוֹלֶרוֹ מַנְגּוֹ

לוּלֵא הָיְתָה רוּחַ אוֹגוּסְט מַפְתִּיעָה

שֶׁהַמִּיסָה בִּמְהִירוּת אֶת הָאַרְטִיק

לוּלֵא הָיִיתִי מִתְיַשֶּׁבֶת עַל הַסֶּלַע הֲכִי קָרוֹב

וּמַמְשִׁיכָה לְסֶלַע שֶׁכְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי

לוּלֵא הָיִיתִי מַפְנָה מַבָּט

לְעֵבֶר צְלִילִים פֶּנְטָטוֹנִיִּים שֶׁגָּבְרוּ עַל הַגַּלִּים

לוּלֵא הֵן יָשְׁבוּ שָׁם

בִּפְנֵי הַלּוֹטוּס וְעֵינֵיהֶן הָעֲצוּמוֹת

לוּלֵא הִתְיַשַּׁבְתִּי לְיָדָן וְשׁוֹכַחַת שָׁעָה

לֹא הָיְתָה מַפְצִיעָה בִּי

אוֹתָהּ יְדִיעָה

דּוֹקֶרֶת כְּמַחַט בַּמֶּרִידְיָאן הַמְּדֻיָּק

שֶׁאֵין נִפְרַדוּת בֵּינִי וּבֵינָן

בֵּינִי וּבֵין הַגַּלִּים וְהַצְּלִילִים וְהַסוֹלֶרוֹ

שֶׁאֵין יָם וַאֲנָשִׁים וְכָל הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים

שֶׁהַכֹּל בְּתוֹכִי

וְגַם תּוֹכִי

לֹא קַיָּם

10.

כְּכָל שֶׁהַגַּלִּים גּוֹבְהִים

הַקֶּצֶף פָּחוֹת כָּחֹל

וְקַו הָאֹפֶק פָּחוֹת יָשָׁר

אֲפִלּוּ דְּקִירוֹת הַסֶּלַע תַּחְתַּי

פָּחוֹת מְדֻיָּקוֹת

11.

לָצֵאת מֵהַמַּיִם רַבּוֹתַי

שֵׁרוּתֵי הַהַצָּלָה הִסְתַּיְּמוּ

הַיָּם נִסְגַּר לַתְּגוּבוֹת

12.

כְּשֶׁהַיָּם קוֹצֵף

לַשֶּׁמֶשׁ הַרְבֵּה כְּנָפַיִם

כָּחֹל כָּסוּף מִתְחַכֵּךְ בְּצָהֹב מֻזְהָב

עוֹד מְעַט וְהַכֹּל יֵעָלֵם

וְשֶׁקֶט שָׁחֹר יִתְיַשֵּׁב עַל הַסְּלָעִים

13.

הַסַּרְטָנִים אֵינָם נֶאֱחָזִים

כְּשֶׁהַיָּם מַכֶּה עַל הַסְּלָעִים

וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת

הֵם נֶעֱלָמִים בָּאֲפֵלָה

כְּלֹא הָיוּ

14.

הַיָּם מִתְנַפֵּל עַל הַסְּלָעִים

כְּמוֹ כְּלָבִים כְּחֻלִּים עַל כִּכְּרוֹת זָהָב

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מַשְׂבִּיעַ

15.

לְכָל הָעֲנָנִים הַכְּחֻלִּים

שִׂמְלַת מַלְמָלָה וְרֻדָּה

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֶדֶת לְהִתְנַשֵּׁק עִם הַיָּם

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מִתְנַשֶּׁקֶת עִם הַיָּם

הָעֲנָנִים מְסִירִים אֶת הַמַּלְמָלוֹת הַוְּרֻדּוֹת

וּמְאַבְּדִים אֶת כְּחוֹל פְּלוּמָתָם

כְּשֶׁהַיָּם בּוֹלֵעַ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

הָעֲנָנִים נִשְׁאָבִים לשָּׁמַיִם

רַק הַגַּלִּים מַמְשִׁיכִים לִגְנֹחַ

9 תגובות | תגים: איריס קובליו, איריסיה, ים, יפו, שירה, שירי התבוננות, שקיעה | פורסם באומנות, השראה, יפו, שירה

אוגוסט 25, 2012

הדרך לים

מאת איריס איריסיה קובליו

התחלתי מוָרֹוד. מטר ושלושים רוחב, כמעט כמו רוחב החלל השמאלי בסטודיו החדש שלי. על הורוד רשמתי את מה אני רואה מהחלון הגדול, מהקומה השישית, יפו מול הים. חשבתי על אור בוקר עמום. ואחר כל על אור יום קונטראסטי. חשבתי על שמיים מעורפלים ואחר כך על שמי חורף כהים. חשבתי על שמיים ללא ענן ואחר כך על מטס צפרי סתיו מעל יפו. אבל התחלתי בורוד וזה היה לפני שלושה שבועות, ואתמול עצרתי. אני לא בטוחה שהגעתי לייעד, אבל עשיתי חנייה טובה, על יד הבית, מתחת לעץ מֵצֵל וטוב, נעלתי ויצאתי לחופשה.

במהלך המסע הזה עשיתי תחנות קצרות כדי לנשום ולצלם. הלכתי לים מדי יום לקראת שקיעה, ישבתי על סלע, קרוב למים ואפשרתי לגלים לגעת. התפעלתי מהזהב פז שהצטיירו באומנות מופלאה על המים בזמן ירידת השמש אל הים ובעיקר מקו האופק הישר להפליא, החוצה בין שמיים וארץ. כל כך התפעלתי מיושרתו של האופק עד שהתחלתי, שלא כמנהגי, למתוח פסי סלוטייפ לרוחב הציור כדי לישר את הקו המדהים הזה. ואז שיניתי, מחקתי, הוספתי, כתבתי, מרחתי, ליטשתי, הזהבתי, השחרתי, עמדתי, ישבתי, הפכתי, סובבתי, ובשעה האחרונה, ממש לפני הסיום, שאולי גם הוא זמני, חשבתי שאולי הקו הזה לא ישר, שאולי לא צריך לציירו מסורגל וחוצה כל כך, שאולי אין בכלל קו ואין כלום. החלטתי לעלות על כל הציור בצבע בסיס אטום ולהתחיל מההתחלה.

ואז גילתה עיני את התכלת טורקיז שהגיחה מתוך האינסוף אפשרויות. מתוך האינסוף הבנות. מתוך חסד פתאומי. גזרתי את השפופרת שהיתה יבשה ברובה וגרדתי את שאריות הצבע מהדפנות כדי להעבירן אל הבד, אל אל הים שבו, אל הים שבתוכי.

הנה התהליך, המסע: