הקדמה:
אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת וְהִסְכַּמְת לְהָבִיא אוֹתִי אֲלֵיכֶם לְשָׁעָה, אֲבָל אָמַרְת שֶׁאֶשְׁכַּח אֶת רֹוב מָה שֶׁאֲנִי רוֹאה כְּשֶׁאֶחְזֹר, חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה בְּסֵדֶר, כִּי הַגַּעְגּוּעַ גָּדוֹל מֵהָרָצוֹן לִזְכֹּר וּלְשַׁמֵּר, הִבְטַחְתִּי לך שֶׁאֶפָּרֵד בְּלִי בְּעָיוֹת כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן וְאֶעֱלֶה עַל הַסִּירָה וְאַרְכִּין רֹאשׁ כְּשֶׁתְּנַפְנְפוּ לִי לְשָׁלוֹם וְעַד שֶׁאַגִּיעַ לְגֶשֶׁר כְּבָר אֶשְׁכַּח כַּמָּה הֲיִיתֶם שָׁם מְנַפְנְפִים, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמֵּי הַיָּם יְאַבְּדוּ אֶת צִבְעָם לֹא אֶבְכֶּה וְלֹא אַרְצה לְצַלֵּם אֶת הָאָבְדָן, הִבְטַחְתִּי לְצַמְצֵם אֶת חוּשַׁי לִנְקֻדָּה אַחַת עַד שֶׁתֵּעָלְמוּ לְגַמְרֵי מִכָּל שְׂדֵה רְאִיָּה אֶפְשָׁרִי שֶׁלִּי. אֲבָל זֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁרִי וְהֵפַרְתִּי אֶת כָּל הַהַבְטָחוֹת
*