אני לגמרי חושבת שזה ענין של קראמה, הגיל הנכון, הקשרים הנכונים, הרקע המשפחתי הנכון ובעיקר הפניות הנכונות בצמתים. ולפעמים להיכנס באין כניסה. ולא להימנע מאין מוצא. ולעשות הפוך מעצות טובות ולהיכנע להם וליפול. ומה עכשיו תתחילי שוב, בגיל המוגדר כשלישי, עם שנות הואקום שנושפות בעורפך, וכל אלו שחדרו והצטופפו בואקום הזה, צעירים, יפים, סקסיים, מקועקעים בגוף ובנפש, גוררים עבר מפואר של שימושים שונים ובילויים במקומות הנכונים, את, ששנים לא מעיזה לעלות על כביש בלילה, אבל חולמת על כבישים נידחים בין מדבריות ויערות , את, ששותה טיפת אלכוהול ונשרפת מיד בבור תחתיות, את שלא מעיזה להתמוטט, אבל בסוף זה יבוא, רק שתספיקי לעשות את כל הסיומות לירושה
כרזת חוצות שהגשנו המעצבת אלישבע שאלתיאל ואני להוסטל אברהם. אני חושבת שמדהימה. לא זכינו. כבר אמרתי קארמה? קשרים? טיימינג?
סקיצות. Sketches 
להשאיר תגובה