ויפאסנה. Vipassana

Write about the last time you left your comfort zone.

הודיעו לנו מראש מה מותר ומה אסור להביא ולמרות זאת בדקו בתיקים שלנו. את הטלפונים השארנו בהפקדה. אסור היה להביא ספרים או כל פורמט כתוב אחר ולא עט או אפרון עם נייר לכתוב עליו. תיק כלי הרחצה היה צריך להיות בסיסי ביותר וכמובן נטול תרופות כלשהן. חתמנו על הצהרת בריאות, אי שימוש בסמים כולל כדורי הרגעה ושינה. חתמנו על אי אלימות, גם כלפי בעלי חיים מטרידים ( זבובים, יתושים) ועל אי קיום יחסי מין בעשרת הימים של הרטריט.

We were informed in advance what is allowed and what is not allowed to bring and yet check our bags. We left the phones in the deposit. It was forbidden to bring books or any other written format and no pen or pencil with paper to write about. The washbass bag had to be extremely basic and of course free of any medication. We signed a health declaration, non-use of drugs including sedatives and sleeping pills. We signed non-niolence, even against disturbing animals (flies, mosquitoes) and non-sexual intercourse during the ten days of the retreat

הויפאסנה היתה במקום מדברי, אי שם בערבה. קפצתי פנימה. בחדר היו שמונה מיטות. הייתי הראשונה ותפסתי את המיטה שעל יד החלון. מהחלון ראיתי עץ שמיד אימצתי כמשהו להיאחז בו. עד אז ומאז לא ישנתי עם אנשים זרים באותו חדר, אבל השתיקה שלקחנו על עצמנו, הכוללת איסור מגע עין וגוף, או כל תנועת קומוניקציה, היו אמורים להגן מפני הסובבים מפני חוסר הנוחות. אבל כן, בהחלט יצאתי מאיזור הנוחות שלי. במהלך עשרת הימים עברתי על כמה כללים, לא כי אי אפשר היה לעמוד בהם אלא כי אני מרדנית מטבעי ויודעת למצוא את אזורי הנוחות הפרטיים הסודיים שלי.

The Vipassana was in a desert place, somewhere in the Arava. I jumped in. The room had eight beds. I was the first and grabbed the bed by the window. From the window, I saw a tree that I immediately adopted as something to hold on to. Until then, I had not slept with strangers in the same room since, but the silence we took upon ourselves, which includes the prohibition of eye and body contact, or any movement of communes, was supposed to protect those around from the discomfort. But, yes, I definitely got out of my comfort zone

Over the course of the 10 days, I broke some rules, not because they couldn't be met but because I had a rebellious character and could find my secret private comfort zones

1. הרגתי זבובים מתחת לשל מדיטציה שלי.

2. גנבתי מפיות מחדר האוכל ועם העט שהחבאתי בתיק כלי הרחצה ציירתי כמה רישומים מדי יום. החבאתי אותם כמובן.

3. הצלחתי להגניב כמה כדורים נגד אלרגיה ( זה היה בתקופה של אלרגיות קשות שלא העזתי להיות בלי הכדורים הללו שהרדימו). בלילה הייתי בולעת פירורים מהם, שהרדימו אותי לשעה שעתיי, אבל היו סיוטים בין לבין.

4. אוננתי פעם אחת.

5. על עטיפת הסבון שלי היה כתוב הוואי. קראתי כל אות בנפרד עשרות בפעמים. כמו מנטרה. ובאותיות הקטנות היה כתוב ההרכב וארץ היצור. גיליתי שהוא מיוצר בהודו, עם קוקוס.

1. I killed flies under my meditation cover

2. I stole napkins from the dining room and with a pen I drew several drawings daily. I hid them, of course.

3. I managed to sneak some anti-allergy pills . At night I would swallow crumbs from them, which put me to sleep for an hour, but there were nightmares in between

4. I masturbated once.

5. My soap wrapper said Hawaii. I've read each letter individually dozens of times. Like a mantra.

הצלחתי לסיים את עשרת ימי הויפאסנה ואולי הייתי עושה זאת שוב, רק בשביל האיסורים והמרד. הגורו ומשנתו לא מעניינים אותי. אני כבר לא בעניין.

I managed to finish the 10 days of the Vipassana and maybe I would do it again, just for the prohibitions and rebellion. I don't care about the guru and his teaching. I'm not into it anymore

Iris KOvalio. watercolors

from window

Iris Kovalio. Vipasana

a neighbor sleeping .Iris Kovalio