פירורים

*

אחרי שיצא ספר השירים הראשון שלי בשנת 2014 בקעו עוד כמה שאריות, באותה שנה, מתוך האנרגיה הזו של לכווץ מילים לאמירות קצרות מתומצתות, כתמים כאלה. היה קשה. לא ידעתי מה לעשות עם זה לילות נוראים ותימהון. הפתעה רעה מנשוא. שקעתי בדכדוך יומיומי, חיפשתי דברים להיאחז ולא ממש מצאתי. ציירתי קצת. כתבתי יומנים. השירים היו חלשים. ממש כאילו קבלו פיברומילגיה. כאילו לי היתה הפיברו הזו. מה עשיתי כל השנים האלה מלבד לשרוד לבד בלילות בתוך זוגיות שהתהפכה, הרגשתי כמו חיפושית על גבה מנסה לבעוט לפעמים ברגליה השעירות שתתהפך חזרה למקום שלה אבל הייתי חלשה. והמונית , המונית (של הבן זוג שבחר או נאךץ להתפרנס ממנה) המשיכה לשפשף את הכבישים בלילות ואני התחלתי להתרגל למרחב הפרטי. וכשמתרגלים זה הסוף.

*

*

חצות

אחת

שתיים

וחצי

ארבע

טווס מיילל

ירח חסר

איוושת הפיקוס

רוח שרב

טרטור מנוע

מונית חונה

קיץ נועץ שיניו ברשת החלון

מחליפה שמיכה

2.

זמזום מאוורר התקרה

עדיף על זמזום יתוש עקשן

אטמי אזניים צהובים

עדיפים על

היעדרותך

*

3.

אני נמלה 

נחרצת

על ראשי מתרוצצים

פירורי חיים

*

4.

אַל תְּחַכִּי לִי

הֲיִי  סִּיגָּלוֹן שֶׁל אֲבִיב

מְקַשֵּׁט אֲדָמָה

בְּרוּחַ כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת

*

*