לולא (תביעת דיבה ולכאורה ושאר שברים)

על מה אני מתחרטת? שמעתי היום פודקאסט על מוות. אני מאזינה לכאלו הרבה בחודשים האחרונים. אפילו היתה לי כוונה ללמוד ״ ליווי רוחני״ בהוספיס, עשיתי את כל התהליכים ויום לפני הלימודים החלטתי שלא. לא עכשיו. ועל זה אני לא מתחרטת. בפודקאסט יש תרגיל כזה ששואלים קבוצה של אנשים לפני מותם, מעמידים פני הולך למות, על מה אתה מתחרט. אז אני מתחרטת על היוגה. על ההצטרפות הטוטאלית שלי לארגון יוגה מפורסם וידוע בארץ ובעולם. כן. אני מורה ליוגה ובגרתי מקורסים נוספים מתקדמים במסגרת האירגון. הקדשתי את מיטב שנותיי להפעלת מרכז ליוגה בעיר מגוריי.

בדיעבד

ולאור ובחשכת כל מה שמתגלה במבט לאחור

לולא היתה מגיעה שנת 2000 בה החלטתי ( או שהוחלט עבורי בדיני שמיים שלפני לידתי) שאתחיל במערכת יחסים שתשתול אותי במהירות לתוך ארגון מסוים שיוביל אותי לוותר על חלקים יסודיים של העצמי שלי, שבקושי הצלחתי ( בשנות  היותי סטודנטית בירושלים) לשקם מילדותי  להיסחף לתוך עולם שמיד החשבתיו כאמת האבסולוטית, ואכן יש בו מזה, אבל

זה התהפך עלי. התגלו, לכאורה, פרשיות ניצול מיני והתעללויות באירגון ששם את הנזירות כדבר הנעלה ביותר לקיום הארצי. והגורו שהאמנתי בו עומד בראש תביעת דיבה , לכאורה, נגדי ונגד עוד כמה מורים ליוגה. 100.000 ₪. על ראש של כל אחד מאיתנו.  וזו רק ההתחלה.

ובדיעבד

הייתי עבד רצוץ. שפחה חרופה

לא ידעתי שאני כזאת, גם אחרי שעזבתי. עד ש.

בזבזתי שנים יקרות באמונה שאני חיה באמת הנשגבת, לא ממש יודעת שהבחירות שאני עושה הם שכנוע עצמי

לולא הייתי שם, באירגון ההוא, אולי הייתי מחבבת יוגה. הרי נפגשתי ביוגה בתיכון. הגוף שלי היה בנוי ליוגה. הכיר כנראה את היוגה מגלגולים קודמים. לולא נכלאתי בכלוב כתום עם מערכת מושגים שהתהפכו עלי, שהרסו כל חלקה של בטחון בידע שאימצתי.

הנה, השעות האחרונות של חיי. סורקת לאחור. לא הייתי מוותרת על ילדות כאובה. לא על בית ספר יסודי עלוב. על צבא מחורבן עם מפקד שניצל מינית, על האונס הראשון והשני בירושלים,  בסדר, הם לא טראומה, אלא הייתי מוותרת על ההליכה העיוורת בדרך זרה, רחוקה ממה שאני באמת ואולי מהיעוד שלי. אם אפשר היה למחוק עשרים שנה מהתחום הזה.

ויש קול שלוחש מהצד בנחישות: האכזבות שלך, החרטות, הבחילה ממה שהתגלה בסוף ובמיוחד כלפיך, הם מה שבונים אותך עכשיו. את לא בסוף ימיך. תעשי מהבחילה אמנות. תכתבי לפרטים את מה שמרכיב את החרטה. ממה את מפחדת, יש לך את כל הזמן שבעולם להוציא את האמת שלך לאור

הבהרה: בקשר לפוסטים האחרונים שפירסמתי, אני אישית לא נפגעת התעללות מינית מאירגון יוגה זה אלא נתבעת, כי פירסמתי בפייסבוק של קבוצה פרטית עדות אחת בלבד, מיני רבות, ( העתק הדבק מקבוצה אחרת) על התעללויות לכאורה באירגון הנ"ל.

הציורים שלי אינם מעידים על דבר זה או אחר. הם אישיים ועוסקים במכלול עולמי הנפשי המורכב ומתקיימים במרחב של פרשנויות.

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

8 responses to “לולא (תביעת דיבה ולכאורה ושאר שברים)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: