ירח צוחק בשמיים שחורים. צוחק בין הבניינים השכונתיים המקומיים וגם בין המפלצות בפקקי גיהינום עירוניים. צוחק כאילו אין אתמול. מחר יהיה פחות צוחק, יתעגל בלי חשבון עד שיחזור ויקסים במלואו, ושוב היא תחשוב על ההחמצה, איך עוברים החיים מבלי לעוף עליו בכל אשר לה.
רגע הסיום צריך להיות כך: גילוי טבע צלול, שבו מלוא הלב, הנפש, ההוויה שלך נשאבת לתוך הדבר הזה שמהווה שער ליציאה מהמציאות הזאת, החיים
לנורית.
סקיצות. Sketches 
װ8 בנובמבר, 2021 at 9:11 am
נזכרתי בציור האחרון ב'נסיך הקטן'. יש שם כלום עם שמיים, וכוכב אחד.
אהבתיLiked by 1 person
װ8 בנובמבר, 2021 at 3:27 pm
אבל כאן זה היה ממש לא כלום .
ונכון הכל הוא הכלום הוא הכלום הוא הכלום וזה הכל
אהבתיאהבתי
װ8 בנובמבר, 2021 at 3:41 pm
גם שם זה לא באמת היה כלום. להפך – במוצהר זה היה 'היפה והעצוב שבכל הנופים'.
אהבתיLiked by 1 person
װ8 בנובמבר, 2021 at 5:43 pm
התכוונו שתינו לאותו דבר. התכוונתי שכאן בצילומים שלי זה לא היה כלום. כלומר לא לא היה כלום… אלא היה מלא ביניינים (מפלצות תל אביב מצד אחד ובניני הרצליה מצד שני) והמולת עיר עם ירח קסום בפיסת שמיים ואולי כוכב. והכמיהה שלא יהיה כל הרעש הזה, אלא ירח וכוכב בלבד. והריק והכלום אולי עצוב באחת הפרשנויות של הנסיך הקטן אבל הוא גם תמצית האושר
אהבתיאהבתי