לוריוואן

הבת ואני הולכות ברחובות שכונת הפירמידה בה הם מתגוררים מזה כמה חודשים. אנחנו בדרך להוציא את הילדים מהגן. עצים גבוהי צמרת בצידי הכביש הצר, אין מדרכות, ואנחנו פוסעות בצהרי יום חם אבל לא מדי, הצפרים השחורות הגדולות, בעלות צווחת התינוק הרעב, מרחפות מעלינו, מדי פעם פולטות קול המחריש את אוזניי הרגישות מתמיד. שדה ראייתי עדיין לא קולט את כוון הנסיעה ההפוך של המכוניות ואני נעה מצד אחד של הכביש לצידו השני, עיניי תרות אחר הפרחים הרבים משני צידי הכביש, הם דומים לפרחים של הארץ אבל צפופים יותר וצבעיהם נחרצים באוויר הדחוס. פליטת הגז של המכוניות מורגשת יותר בנחיריי וכנראה הריחות מגיעים מהזיהום הכללי האופף את העיר, דבר שעומד בסתירה בלתי הגיונית עם שפע הצמחייה. פתאום ממרחק אני מבחינה באריזת תרופה מוטלת על הכביש אריזת נייר פרוסה בשלמותה, בולטת ומבריקה על האספלט. תראי אני אומרת לבת, לוריוואן (כדור הרגעה). גם כאן משתמשים בכדור הזה באריזה הזו? כמה מוזר. אנחנו מתקרבות לאריזה ואני מרימה אותה מהכביש. הרי משיכתי לאריזות של תרופות ידועה ומפגש כזה על קו המשווה של כדור הארץ אינו דבר של מה בכך. ואז אני מבחינה שישנה מדבקה על האריזה וכתוב עליה משהו בעט כחולה. זה נראה כל כך מוכר. וכן, השם שכתוב על האריזה דומה לשמי. לא דומה, הוא שמי. זה שלך, אימא, אומרת הבת. איך זה הגיע לפה, אני מתקשה לקלוט. ואז נזכרת שבבקר רוקנתי את האריזה מחפיסת הכדורים כדי לפנות מקום בתיק כלי הרחצה שלי והנחתי אותה בשקית הזבל. מה הבעיה, אומרת הבת, זה נפל ממכונית הזבל.

הגיון.

ובכל זאת זו היתה פגישה מוזרה.

ניירובי, 2021.

העבודה המקורית, אקוורל על אריזת תרופה משנת 1999

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

One response to “לוריוואן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: