ברטר סטייל

יש לה סלון מעוצב. היא הולכת למוזיאונים ואפילו בקרה בהרמיאז'. היא לא מבינה באומנות אבל היא היתה רוצה לתלות בסלון שלה רק ציורים מקוריים. עכשיו יש לה הזדמנות. אנחנו יכולות לעשות החלפה מסויימת. החלפה שהיתה עוזרת לי מאד. פרחים זה בסדר מצידה, למטבח למשל, אבל לסלון היא לא רוצה צבעי מים. לסלון היא רוצה משהו על בד. היא באה לבחור. מה את אוהבת, אני שואלת אותה, דמות של מישהו מנגן בכינור אולי, היא אומרת. יש לי שלושה ציורים על בד של פסתרנית אך הפסנתר חסר. זה מוזר מדי, היא אומרת, עצוב, אולי דמות בנוף, הנה ילדה בנוף, מסתכלת לאחור, במבט שני גם הציור הזה נראה לה מלנכולי מדי, והנה עוד דמות שוכבת מתחת לאיזה עץ, אך היא נראית  חולנית מדי בעיניה, למרות שהציור נורא יפה, היא אומרת, ומיוחד, ביחוד התכלת הזו למעלה, אבל הבעיה היא שאין לי שום דבר תכלת בסלון, אני צריכה ציור בצבעים יותר חומים ירוקים, אנחנו מחפשות ולא מוצאות דבר.

לבסוף היא מוצאת באיזה ספר ציור של קרוואג'יו (איזה טעם משובח אני חושבת לעצמי). בציור נער  פסוק שפתיים ופעור עיניים, מחזיק לאוטה  בתנוחת נגינה ומאחוריו סלסילת פירות ופרחים. הנה, היא אומרת, כאן יש הכל, מוסיקה, דמות, פירות ופרחים. תעשי לי כזה. רק יותר נשי עם יותר חולצה סגורה. אפשר להוסיף קצת צהוב. וכינור.

בסדר.

הפוסט נכתב והמשימה בוצעה ב -2012.

ציור שמן 120×120 cm