דצמבר

חודש דצמבר אהוב עלי במיוחד. בתוך השחור המצטבר מהקיץ לתוך החגים הקשים והסתיו החמקני נכנס סער דצמבר ההופך כל אבן ושיח, אשכרה שיח, שיח עמוק שנמשך שנים, בדיעבד רבות מדי, מסתיים ברגע אחד, נקודת אל חזור, ממנה אפשר היה להשקיף בנקודות אזהרה זעירות שהבהבו בדרך. לא עוד אלימות. לא עוד פנאתיות. לא עוד שליטה. לא עוד מטפל מטופלת. הסתיים פרק. ננעל.

ועוד פרק אחד ננעל החודש עם עדויות קשות ממקום שהייתי משתייכת אליו לאורך אותם שנים בערך של הדבר הראשון שנסגר. שניהם באותו שבוע, שהצער היה קשה מלהכיל מצד אחד ומצד שני הקלה גדולה שנגמר. ואז בסוף אותם אירועים, עזב את גופו מורה רוחני גדול Ram Das שליווה אותי בפודקאסטים ובסאטסאנגים במשך השנתיים האחרונות של בדידות, ספקות וחפירות.

ובאותו יום של עזיבת Ram Das הגיח לעולם פלא חדש, נוספה לי עוד שלוחה גנטית, נכד מלא אור.

אני לא יודעת איך זורם הפוסט הזה, איך לכתוב על תהפוכות, סיומים והתחלות מבלי שזה ייראה כרשימת מכולת, מבלי להיות פאתטית. דצמבר הוא כזה עבורי. תמיד היה. חושך עוטף במעמקים עד שממצה את עצמו באור , בימי החנוכה.

וחוץ מזה, ביום אחד, ללא כל התרעה מוקדמת החלטתי להפסיק לצבוע את שערי, אחרי 40 שנה של שיעבוד. וזו החלטה מהפכנית כי שיער היה כל כך דומיננטי במהותי ששלחה זרועות שעירות לאמנות שלי במשך תקופה ארוכה.

לחודש נותרו עוד כמה ימים. מה יגידו?

 

.

 

.