ניסיתי להעביר את ימי ראש השנה בשמחת ציור ליעלה הנכדה (בת שנתיים כמעט). רציתי לערוך ישיבה בצוותא משפחתית חגיגית במציאות אחרת, צבעונית מלאת שמחה ותנועה וצבע, מרחב אידאלי של אחווה.
הופתעתי לפני כחודשיים כשציירתי לילדונת איזה קשקוש שנראה כמו האחוריים של איה והיא מיד זיהתה. הבנתי שהיא מכירה את פו הדוב ושאיה, למרות היותו קו וחצי (באיוריו המקוריים של שפרד, וזה מה שהראיתי לה) נכנס לתודעתה בחיבה רבה. אצל וולט דיסני איה כבר מקבל קווי אופי ברורים וצבעים (הכחול המדופרס הזה) וסרט ורוד בזנב, אבל הרישומים הכביכול אגביים האלה של שפרד כבשו אותי מחדש ושוב נמשכתי לאיה המעדיף להתחפר בתוך עצמו ולחפש את השלג (דשא) דאשתקד.

ובכל זאת כשהתחלתי לבנות את הדמויות והקומפוזיציה של הישיבה בצוותא, הביחד, איה החצי הדיסנאי ,התעקש לעלות על הבד.

איה ושאר הדמויות קבלו נפח וצבע ולפעמים אף קונטור כמו בסרטים המצויירים, כל אזור ציורי לפי הצורך שלו, שיהיה דומה ומזוהה. נכון, לא משאיר הרבה מקום לדמיון של פעם, אבל יותר עכשווי ויותר נצמד לרעיון וליכולות ("הסגנון") שלי באקריליק על בד.
וככה זה התחיל:

בהשראת רישומי הנוף המקוריים של שפרד התחלתי לרשום משהו בפחם על הבד. ואז גיליתי לחרדתי שחצי משפרפרות צבעי האקריליק הטובים שלי התייבשו. החלטתי שאצייר רק עם הגוונים הנותרים. מצאתי שפורפרת מלאה וחדשה של צבע צהוב זורח וגם כמה גוונים כחולים ששרדו מתקופת הים שלי.
ואז בניתי ורשמתי את "הקומפוזיציה" של הדמויות. ומכוון שחיות הבית הן חלק בלתי נפרד מכל מה שציירתי עד כה ליעלה הכנסתי את סקאיי (הכלבלב שלי החביב עליה, שיצא ממש גדול יחסית לגודלו הזעיר) ואת מיסו החתול המיתולוגי שלהם

ואת קושקה הכלבה שלה, שמתארחת אצלי לעיתים כה תכופות.. וכמובן את פו וחזרזיר שבלעדיהם אי אפשר…

ואז הוספתי את ינשוף שמשקיף על הכל ומשגיח שיהיה סדר ומופת עולמיים

ואת פלמינגו שיעלה כל כך אוהבת ומילאה את המקרר שלי בפלמינגואים ורודים

וכמובן כמובן את יעלה הגיבורה ואת לולה הכלבה המשפחתית לידה..

והנה הבית שלהם (וברקע בהתחלה הבית היה לרגלי התבור ואז איכשהו התבור הפך להרי גולן, או הרים צפוניים אחרים)

ולהשלמת התמונה באה אימא קנגה עם רו הקטן
ויחדיו בנו עולם
שיש בו שמחה וטוב ואהבה

"בצוותא"- אקריליק על בד, 40×80 cm
וחיו באושר ואושר
מאז ועד עתה
*
*
*
תוספות:
הסרטון על איה
וזו הג׳ירפה שהיתה בהתחלה, עברה למקום אחר אבל בקשה מאד להכנס לפוסט
והנ התמונה כולה עם הג׳ירפה
תם ולא נשלם
װ3 באוקטובר, 2019 at 10:29 pm
מקסים, הציורים וזמן האיכות המשותף… יעלה הגיבורה מזכירה קצת את איריסיה הגיבורה מרישומים קודמים. 🙂
אהבתיLiked by 1 person
װ3 באוקטובר, 2019 at 10:46 pm
תודה ורד. מעניין שפירשת את זה כזמן איכות משותף…
אהבתיאהבתי
װ4 באוקטובר, 2019 at 6:56 am
מתנה נפלאה ליעלה המתוקה. אפשר להסתכל בציור השמח והמואר הזה עוד ועוד ולא לשבוע. מעניין לראות ולקרוא את התהליך. הישיבה בצוותא, בשלווה. כולם יחד אך לכל אחד יש את המרחב שלו. נראה שנהנים. והנוף מסביב מלא באויר.צלול. מקסים
אהבתיLiked by 1 person
װ4 באוקטובר, 2019 at 8:03 am
תודה ורד, כך זה בעולם אידאלי ומזל שישנם הדמיון וחלום המנחמים
אהבתיאהבתי
װ5 באוקטובר, 2019 at 2:19 pm
הוא מכיל כל כך הרבה הציור הזה, כמו שכתבת. כמו הרבה מצבים בחיים הוא עשוי ממה שיש וזה עושה את הייחוד שלו והיופי. מכירה את זה שפותחים את המקרר ומכינים מרק ממה שיש? יכלים לצאת טעמים נפלאים. אז אני לא אומרת שהציור שלך מרק 🙂 אבל כן תבשיל עם המון טעם וריח, וזה לוקח גם לילדות ששם, רחוק, וגם למקום שלנו פנימה.והוא נע בין כל מרחבי הזמן: ילדות ובגרות בלי הפרדה והררכיה. וכך מעלה שאלות כמו האם פו הדב הוא ספר רק לילדים? ברור שלא. הנחות הצבע והבחירות הצבעוניות הן כל כך מיוחדות, ומעובדות יפה. ציור נהדר.
אהבתיLiked by 1 person
װ5 באוקטובר, 2019 at 3:53 pm
תודה לוסי על התגובה המעמיקה.. נכון, לכל דמות יש משמעות, גם כפי שנראית וגם משמעות נסתרת, או ידועה רק לכמה אנשים. נכון, יש סיפור. נכון, מה שנראה מקדימה הוא לא בהכרח מה שבבסיס. וישנן גם דמויות שהוסתרו, הוחלפו באחרות מסיבות שונות. פו הוא לא העיקר. אלא איה. פו ופרשנות התאו בעקבותיו פחות מעניינים אותי.
הכוון הוא יותר השולחן החגיגי או היעדרו. רמז.
אהבתיאהבתי
װ5 באוקטובר, 2019 at 4:31 pm
רב הנסתר על הגלוי 😊 נופלים במלכודת הפו והולכים לשם
אהבתיLiked by 1 person
װ5 באוקטובר, 2019 at 5:14 pm
נכון לוסי…..
אהבתיאהבתי
װ5 באוקטובר, 2019 at 11:42 pm
כל כך יפה וצבעוני. איזה כיף ליעלה.
אהבתיLiked by 1 person
װ7 באוקטובר, 2019 at 9:10 am
תודה סמדר אהובה
אהבתיאהבתי
װ8 באוקטובר, 2019 at 4:01 pm
מקסים. מעניין שהדמויות הן כמו קרונות ברכבת, אחת אחרי השניה, אבל אין אינטראקציה ביניהן. אני מבינה שהעדר השולחן כאן משמעותי, אבל מה זה אומר שהם על שפת אגם או מאגר מים אחר?
אהבתיLiked by 1 person
װ8 באוקטובר, 2019 at 5:07 pm
שפת אגם נשמע טוב.. מאגר מים זה פחות פיוטי..אין אינטראקציה זו פרשנות מעניינת…נראה לי שדווקא רו, התינוק של קנגה, הוא זה שמתעניין בכולם ומחבר את הכל. לפי המבט שלך… הכל בא אצלי בספונטניות וגם הקומפוזיציה. הוספה או השמטה של דמויות באה מנססיבות מסויימות
אהבתיאהבתי
װ9 באוקטובר, 2019 at 10:17 am
הוספתי סרטון ועוד.
אהבתיאהבתי