אני רוצה לגור במקום ששומעים בו את הירח

1.

בשנים האחרונות אני ממעטת לצאת לכוון אירועי תרבות שרובם מתרחשים בתל אביב. דווקא הדרך מהרצליה לשם התקצרה מאד ונעשתה יחסית נוחה. הוויז מוביל לחניונים מתאימים ואם אני פונה בפניה הלא נכונה, מה שקורה הרבה, הוא מתקן אותי. למדתי להקשיב ולא להתווכח. למדתי גם להאזין למוזיקה מועדפת בספוטיפאיי בזמן שהוויז מוביל אותי כעיוורת. אבל זהו שלא בדיוק עיוורת. בכל נסיעה לתל אביב עיניי נמשכות יותר בבעתה למפלצות הבניינים החותכים את קו השמיים, למכונות הענקיות הצבעוניות שחוצבות את הרכבת התחתית,למנופים הדינוזאוריים הזזים ללא הרף בין המגדלים. היום הגעתי בדרך לא דרך לחניית מרתף של מקום ותיק וידוע. באירוע השתתפו המוני אנשים על שלל ריחותיהם הכבדים וקולותיהם שחרקו באזניי. הגעתי לפני הזמן ומיד השדים הסוציופאתים שלי החלו לנקר. הרגשתי קלאסטופוביה מקצות בהונותי ועד נחיריי. למזלי ישבתי בקצה שורה ואף אחד לא ישב בכסא לידי . ניסיתי לגייס את כל המאמצים להישאר ברעש המוזיקה מהבמה שהלמה בראשי ובחדרי לבי. אלוהים, למה תוקעים את הרמקולים הענקיים האלו מעל ראשי האנשים. אני לא מבינה מאיזו סיבה אנשים נעשים ״ צרכני תרבות״ אם הם לא מחוייבים.

2.

מהסתיו, מהיום שהזיזו את השעון לטובת החושך, אני מתקשה בשעתיים שלוש האלה שמפרידים בין האור ללילה. חרדה מהולה בדכאון ( לא מצאתי מילים פחות לעוסות מהזוג הזה) נופלים עלי בבת אחת ועוזבים אולי לאט לאט כשמעמיק הלילה. בשבועיים האחרונים החלטתי לשוב ולהתאמן ברישום במחברות של סקיצות כדי להעביר את הזמן הזה. אני מציירת רישומים או אקוורלים מהירים. אני יושבת על יד מסך המחשב ומנסה לתרגם מהמסך למחברת שלי. לפעמים שמה מראה במקום המסך,אבל די מהר נתפס לי הצוואר. כרגע אני מתאמנת על עצמי. לפעמים קצת על יעלה. אבל איתה אני לא יכולה להשתולל הרבה, כי היא כל כך מתוקה שחייבת לצאת מתוקה. בסלפים שלי אין לי כל בעיה להגזים,לטעות, לקלקל, לחתוך ,לעוות . אני ממלאה מחברות בשעתיים שלוש, נניח מחמש עד שמונה, כשמלל ערוצי טלוויזיה מקשקש ברקע. זה מרגיע אותי. זה מסב את דעתי. זה לא טבע ולא מוזיקת רלקס. זה כמו רעש לבן. ועם רעש לבן אני מסתדרת. אין לו ריח. ואיני חייבת לו כלום. אני יכולה להשתיקו בקליק.

3.

אפרופו להשתולל: מי מכיר מקום סגור ומוגן ובטוח שבו אפשר לצעוק לצרוח להכות להזיע להיות מכוערת, מקום סגור בלי שאף אחד ישמע, נניח לשכור את המקום הזה לשעה. אני רוצה לעשות את זה לבד בלי שאף אחד ייראה. חשבתי על קפיצה ממטוס ועל מתקני לונה פארק כי צריכה לשחרר אנדרנלין אבל לא בטוחה שבדרך הזו. הקור השנה משתק אותי. וכל אבריי תפוסים. אולי זה הציפרלקס. אבל הגמילה ממנו היתה סיוט. אני רעבה כל הזמן אבל מגרדת את המתחת לממוצע במשקל. בזמן האחרון אני לא מקשרת את הבלוג לפייסבוק. איבדתי את הבטחון בחשיפה רחבה ובכלל הבטחון ברוב התחומים אוזל ממני טיפה אחרי טיפה.

4.

חשבתי לכתוב עשרה דברים חושפניים.

אבל נגמר לי להיום.

הנה כמה מהסלפים האחרונים, המהירים, החשופים, שישלמיו לעשרת הדברים

5.

6.

7.

8.

9.

ץ

10.

הכותרת של הפוסט הזה

–

–

–