אבקת טאלק

בווישינג ליסט היומי שהיא כופה על עצמה מדי לילה בקשה לכתוב היום שלושה שירים ואפילו אם יגיחו מחורי הכאב המוסתר ביותר. מזמן לא כתבה שירים. אחד בקע לפני שבועיים מאזור חלציים דלקתי. לא פרסמה אותו. באותו יום קנתה את ספר השירים המתורגם של מרגרט אטווד. אחרי זה באו שבועיים של בהייה. היא מכריחה את עצמה לרשימות הללו. בלעדיהן היא מרגישה אבק. נובמבר דווקא חולף במהירות. הכל חולף במהירות מזעזעת חוץ מזמני הבהייה. היכן מסתתרים מהזמנים האלו. במיוחד בשעות הערביים. כאילו שיש כאן שעות ערביים. אין כאן כלום מלבד נובמבר אכזר בו השמש נעלמת באחת והרגליים נעשות כבדות מנשוא. היא יותר ויותר מדברת על הזקנה המתקרבת בצעדי רוח רפאים כבול שלשלות מתהלכuת בלילות בעתה. אמש ניקתה וניקתה את הבית וככל שניקתה הבית נראה יותר מבולגן, ערימות של שולחנות וכיסאות לא קשורים, ספת עור יד שנייה שנקנתה ברגע של רצון לבית נורמאלי, פסנתר שמונח כאבן שלא מתהפכת כמעט באף דקה. היא מסתכלת עליו והוא מסתכל בחזרה. היא כבר לא נותנת לו סיכוי. על זה היא היא תכתוב בעונה הבאה. של סדרת חייה. כבר ירד הערב והיא הדליקה את האורות הגבוהים ושמה את צנצנת הפרחים שקטפה וצוותה על עצמה: ציירי. היא התחילה בהיביסקוס האדום מימין. ללא רישום ואז הבחינה בנמלה הולכת על הדף שלה. היא מעכה אותה. כן מעכה. אבל אז באה עוד אחת. וגם לה עשתה את אותו הדבר וברגשות הסלידה מהתנשאות חייה הכלומיים היא המתה עוד כמה כתמים במהירות נשימה, אחת שתיים שלוש וסיימה, העיפה את הצנצנת עם הפרחים לחצר ופיזרה אבקת טאלק על השולחן. הידעתם שאבקת טאלק מסלק נמלים במהירות? הכל הכל נעלם. כמו בכדור שינה. החיים נושרים פנימה והכלום מתמלא בחושך.

בבקר ראתה את הצבעים ובגלל שזה בלק פריידי הסכימה לפרסם. זה גם ציור טוב.