הספקות שמתחת לשטיח

אז מה, בזבזתי את כל השנים האלה?- לא, ממש לא! אני עונה לחברתי הטובה ע׳. כל מה שאת עכשיו, אפילו שאת מרגישה שהתפרק השלד שלך, הוא את במיטב חייך! אנחנו בבית קפה בשולחן האחרון, בליל חורף קר, עטופות בצעיפים כבדים, מזמינות עוגת שוקולד חמה עם גלידת וניל וקצפת וכוס יין חם. הרוח משתוללת על יד ומפליא שבית הקפה בכלל פתוח בשעה שכזו. אנחנו בסוף שנות החמישים שלנו. עברנו כברת דרך, דרך חתחתים לרוב. שתינו ספקניות מלידה אבל היו פרקים שנאלצנו לטאטא את הספקות מתחת לשטיח החיים הרקום להפליא. כל אחת במקום שלה. לעיתים רחוקות היינו נפגשות. לא היינו זקוקות ליותר מזה. נולדנו תאומות אבל חיינו בנפרד, חיפשנו בנפרד, חגגנו בנפרד, התמכרנו בנפרד וכל אחת נשבתה בקסמם של מורים שונים והתרסקה בזמנים שונים.

כשאנחנו מתרסקים זה כואב, מדמם, מפחיד אימים. נראה שהכל נעצר. שהכל היה בזבוז אחד גדול. תראי, אני כבר צריכה לצבוע את השיער שלי בכל שבועיים אומרת ע׳ ,גם אני.. אז אולי אפסיק לצבוע? בשביל מה, הרי הכל עכשיו ייגמר מהר, אין לי יותר מורה וקבוצה. הם היו החברים שלי, המשפחה שלי, הבעל שלי. אחרי שהתגרשתי פעמיים, גיליתי אותם בתוך הואקום הבלתי נסבל של חיי אז. בכל השנים האלה הם מילאו אותי, הם היו הסיבה לקום בבקר, בזכותם הצלחתי לצאת לפנסיה בכבוד, לעבור דירה, לנשום. הלכתי לקבוצות הלימוד שלהם באדיקות רבה, שנה ועוד שנה ועוד שנה.. רק בשנה האחרונה נדלק בי איזה אור אדום קלוש, אחרי שבע שנים של בטחון. האור הקלוש גבר וגבר עד שנזרקתי בחוזקה אל מחוץ למה שהחשבתי לפסגת החיים. נחבטתי קשות כשהתגלגלתי במורד, לא ככדור שלג אלא כחיה פצועה שאיבדה שווי משקל והתדרדרה למה שנראה כתהום.

עוגת השוקולד החמה בלילה חורף קר מנחמת מאד את שתי הקשישות הצנופות בבית קפה נידח. היין החם משחרר פרצי צחוק כאלה שמזל שאף אחד לא בסביבה. אחרי שנרגעות מעט חוזרת הרצינות: לא בזבזת דבר. למדת שעורים חשובים ואיזה מזל גדול יש לך שהיית מסוגלת להבחין ולדייק עם עצמך במה נכון לך ומה כבר לא. שהיו לך הכוחות לצאת ולעזוב. שהיה לך האומץ לקפוץ גם אם ידעת שתחטפי מכות בדרך. המכות האלה שנחרצו על ידיך ולחייך עושות אותך יפה כל כך. הסדקים בכל מה שלמדת הם הלימוד האמיתי. הם שמאפשרים לך לגדול.

החל לרדת ברד. הרוח נושפת ושורקת, אבל בעל המקום לא מראה סימנים שרוצה לסגור. אנחנו מזמינות עוד כוס יין חם. כבר מזמן עברנו את החצות. אף אחד לא מחכה לנו וטוב שכך

–

הציור: אקוורל, הרצליה, גן רשל

איריס איריסיה קובליו, אקוורל