התוכי

(פוסט מהחצר האחורית )

מאז שחזרתי הכל מפוקק. בעיקר הכבישים אבל לא רק. וחם. חם עד כדי שאני לא יודעת איך אוכל לעלות למדרגת הזמן הבאה עם הגוף הרותח הזה. לא שלא היה שם חם, איפה שהייתי, עד כדי כך שהליכתנו הייתה מאד איטית כדי לא להעמיס על הלב למשל, ובכל זאת כאן, בפקקים, כן, בעיקר אלו שעל יד הבית, שיוצאים משכונת המגורים האישית שלך לכבישי גישה המובילים לכביש גישה אחרים, ולא תמיד את בטוחה בעצם איזו גישה תוביל לאיזו גישה ולאן בסופו של דבר תגיעי וכנראה תגלי שהגעת בדיוק לאותו מקום עם רמזור מפוקק לכל הצדדים בקצה של צהרי יום, כשפניך נניח מערבה והשמש סכינים בעיניך והסנוור מתפשט לכוון המצח ואת חושבת שמהירותו תבלע או תמיס את מוחך, ידיך אוחזות בהגה ואת מסיטה מבע מחשש שעוד רגע ותתעוורי והנה בחלון את רואה איש חוצה את הכביש, על כתפו השמאלית תוכי בצבעי ירוק אדום צהוב, התוכי מביט לצדדים ואחוז היטב על כתפו של האיש כמוביל את הליכתו, לצידו אשה עם מגובנת ומקל, נעלי קרוקס וחצאית אפורה, שערה כסוף בוהק וידה הפנויה נתונה בידו הימנית של האיש.

יום שישי. שתיים וחצי בצהרים. ערב שלפני ערב ראש השנה. בין הרצליה לרעננה. כנראה.

%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%99
בציור: פרט מעובד מתוך ציור שלי בצבעי מים הקשור לאלה ההודית מינקשי שמאופיינת עם תוכי על הכתף.

והנה הציור השלם:

meenakshi-1

והנה סיפורה של האלה מינקשי  Meenakshi :

מינקשי נולדה למלך חסר ילדים שהיה דבק של האל שיווה. הוא התפלל בדבקות כה עמוקה עד ששיווה נעתר לו ונשלחה לו ילדה (ללא הריון). לילדה היה עור בצבע ירוק, עיניי דג ו-3 שדיים. אמרו לו שכשהיא תפגוש את אהוב לבה ייעלם שד אחד והיא תהיה יפת תואר. מינקשי בגרה ונעשתה גם היא דבקה מאד של האל שיווה. הדבקות שלה היתה כה עזה עד ששיווה התגלה לה והכל ראו שהיא בעצם התגלמות של האלה פרווטי, בת זוגתו של שיווה. בחתונתם שיווה רקד את ריקוד הנטאראג׳ הידוע. במסורת הציורים ההינדים מינקשי מצויירת כאלה יפיפיה בעלת עור בצבע ירוק, בגדי ארגמן ותוכי יושב על כתפיה. התוכי יושב על הכתף של מינקשי כתזכורת תמידית למעבר והשינוי מבורות לידע וחכמה. הודים רבים מאכילים את תינוקותיהם בעיני דג כדי שיגדלו ויקבלו את חכמתה ויופייה של האלה מינקשי
. ובציור גם שני חתולים. זו תוספת שלי בעקבות החתולים שהם דיירים חדשים באשרם שבאי גן העדן. החתולים זוכים באשרם היוגה שבבהמס לפינוק וכבוד כנסיכים ונסיכות ותנועותיהם הולכות ונעשות אציליות יותר ויותר. אחת מהיוגיות המתגוררת במקום באופן קבוע שמה מינקשי ועיניה בצבע כל הים. חתולי האשרם מתים עליה והיא כמובן נמסה על כל הילוך שלהם.

וכאן ציור מופלא של חבר פייסבוק הודי שמצייר מדי יום את האל הההודי קרישנה ולפעמים גם אלים אחרים. בזמן ששהיתי באשרם והכרתי את חברתי מינקשי, נשלח אלי הציור הזה:

14079691_10206658308391624_5091511257406348859_n

Keshav Venkataragavan painting

 

תמיד ההתלבטות הזאת אם להשאיר את הטקסט העליון כפי שהוא, אולי עם דימוי אחד, ללא כל הסברים ומראי מקום, מאחורי ומצדדי המסך, ללא החצר האחורית. וכאן החלטתי לתת פנורמה רחבה יותר. אני עדיין חושבת שזה משאיר מרחב לדמיון הפרטי ולתהיות של כל קורא שיתקל בפוסט. אשמח כמובן לכל תגובה. 

אז הנה גם תמונה שלי מהאשרם בבהמס, עם זו ששמה על שם האלה ההודית, מינקשי המקסימה.

img_9359

והנה חתולי המלכות במשרד הראשי באשרם שיבננדה בבהמס:

img_9362

 

והנה שני זיקני הרצליה, גרא ואני, שאולי זקוקים לאיזה תוכי לשנה החדשה.

%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa

שנה טובה!

 

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

6 responses to “התוכי

  • ורד נבון

    פוסט מקסים ואופטימי לשנה חדשה. מאוד אוהבת את שני הציורים שלך למעלה – השלם והמעובד עם ההשתקפויות המהדהדות של האלה מינקשי, וממש משמחת התוספת של הצילומים מהחיים, מקור ההשראה. המיטות של החתולים – מירי החתולה שלנו היתה שמחה מאוד לאחד כזה.🙂 שנה שלווה, ממוזגת ונעימה ושכל הפקקים והחסמים ישתחררו… ועוד המון אהבה והשראה טובה!

    Liked by 1 person

  • איריסיה קובליו

    תודה ורד יקרה. לא חשבתי שהפוסט אופטימי. אבל את יודעת, לכל חצר אחורית ישנה חצר אחורית יותר, ובעצם לא רק אחת אל אין ספור חצרות, ומה שנראה דרך הגדר של החצר האחורית המטופחת הוא רק השיח הפורח היפיפה שמסתיר את אחד הפחים ששכחו להוציא לפני כניסת השבת או החג, למשל.
    ורד, במקרה הייתי להרף זמן ביפו, בשדרה האהובה עליך. ראיתי להרף, ממש להרף, את הבית בו גרתי ועבדתי, את המרחק ממנו לים, את הצמרות שעדיין ניצבות בחלקן, ואפילו קצת התגעגעתי, להרף רק להרף, איזו מילה, כל כך ממצה את החיים האלה. להרף.

    Liked by 1 person

  • איריסיה קובליו

    כן, כן, ורד, לו יכולתי רק לצייר.. לו יכולנו. אבל כנראה שכל המכשולים האלו נועדו לעלות מעליהם (כמה בנאלי ושגור) כדי שנוכל לצייר (לצלם, אצלך) בין הרף עין אחד למשנהו, להגיד משהו, להיות נוכחים, לא לשכוח לשם מה באנו, גם אם רוב הזמן אנחנו לא זוכרים

    Liked by 1 person

  • עדה ק

    לא יכולה להבטיח לכם תוכי, אבל בינתיים יש כלבון🙂
    .
    שנה טובה!

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: