תלולית. שירה

מישהי פעם אמרה לי שההבדל בין כותבת שירה למשוררת הוא שהאחת רואה מילים ומארגנת אותם לשיר והשנייה רואה שירה שמתארגנת בעצמה למילים. ומאז בכל פעם, רגע לפני המילים, אני מרגישה את קצה הסכין בכף היד שמתכוננת לכתוב. היא אולי לא התכוונה אלי ואני קודם כל ציירת. לפני כל מילה אני רואה צבעים שבתוכם מתארגנת צורה המבקשת לפעמים מילה, המצטרפת לעוד אחת, ויוצרת איזשהו רטט, שאפשר לזהות מתוכו איזשהו דבר. לפעמים הדבר הזה נקלט אצל האחר ולפעמים נשאר אצלי, לא יודע איך להבליח מתוך ציוריותו: שמי חציל. חצי ירח. ברוש נידח. שדה יבש. כלבה בהירה נעלמת מאחורי תלולית.

איריסיה קובליו, רישום דיגיטאלי