שלגיה מרחוב תפוח

בחיפושי אחר חומרים שמעסיקים אותי לאחרונה אני שוב פוגשת את שלגיה. שלגיה שלי כיכבה בציורי בין השנים 1997-2000, חזרה ב- 2009-2011  ואז הוטמנה במחסנים, הפיזי והדיגיטאלי. מאמרה המרתק של דנית בר   מציף בי שוב את שלגיה, נובמבר 2015.

אני לא מציירת אלא שולפת ומתבוננת. מחפשת מילים. תובנות חדשות. משהו שהוא מעבר להשראה. מעבר לאומנות. מעבר לגבולות שהצבתי לעצמי לאורך שנים רבות.
אני מהרהרת ב"החלמה" של שלגיה. הנסיך מצליח לשלוף ממנה את תפוח הרעל והיא מתעוררת.
"נסיכים" כאלו ואחרים הופיעו בחיי. חלקם התגלמו כמורים, חלקם כאהובים ואהובות, חלקם כמטפלים, מעניקי מלגה כזו או אחרת, ועוד. כמו כבישים מסועפים במפת חיי. חלקים כבישים ראשיים, חלקם קיצורי דרך, או עוקפים, חלקם סמטאות המובילות לצוקי תהום. אבל התפוח
התפוח עדיין תקוע. לא כולו, כך אני מרגישה, אבל החלק הזה שתקוע עושה לי עכשיו צרבת איומה.
כאן אני מפסיקה ומעדיפה להעלות כמה ציורים מהתקופות שציינתי.
אגב, בחמש השנים האחרונות אני גרה ברחוב תפוח.
מקווה לדיאלוג, רב שיח, כאן בבלוג.

שלגיה 1

איריס קובליו, שלגיה מרחוב תפוח, 2011, אקריליק

תפוח 3

איריס קובליו, מקופלת 1, 1997, צבעי מים

תפוח 2

איריס קובליו, מקופלת 2, 1997, צבעי מים

S/W Ver: A0.03.24R

איריס קובליו, מתוך "שפת אם" ,2009, צבע מים על קיר

תפוח 4.jpg

איריס קובליו, מתוך "שפת אם" 2009, צבע מים על קיר

S/W Ver: A0.03.24R

איריס קובליו, מתוך "שפת אם", צילום, 2009

תפוח 1

אירס קובליו, תפוח, צבעי מים, 2011

 

קריאה נוספת של פוסט שלגיה שלי מלפני 5-6 המתייחס לציור שלגיה הזה כאן: An apple a day keeps the doctor away

 

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

3 responses to “שלגיה מרחוב תפוח

  • Kmo Menifa

    קצת ברוח הימים האלה, הראשים הערופים, גם של שלגיה המקופלת וגם בפוסט הקודם מתגלגלים לי כמו תפוח ארסי במיוחד.
    אני לא יודעת מי המודלית של שלגיה עם משקפיים מרחוב תפוח הערומה מהמותניים ומטה אבל נזכרת ברוז פיזם האומללה, גם היא ילדה יפה עם עור לבן כשלג ושפתיים אדומות מדם שסיימה את חייה הקצרים במזוודה בירקון.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    כמו מניפה- המודלית היא פורטרט עצמי מלפני כ 5 שנים (הבת שלי שרואה את פניי החרושים כיום אומרת אימא כך לא נראית לפני חמש שנים אלא לפני 50 שנה.. ומה זה משנה בעצם).
    רוז פיזם זה קיצוני ומצמרר כל כך. באותם ימים ציירתי בירקון. אני זוכרת את החיפושים ואת קני הסוף בגדות. ציירתי בצבעי מים את אנפות הירקון ואת אלף השקיפויות המענגות של המים. מתחת למים הוצללה ילדה.
    לפעמים הציורים מדברים רחב יותר, עמוק יותר, מאשר המילים. מי שמתבונן בציור משליך את כל השלכותיו דרך המניפולציה של היוצר/ת. וזה בסדר. כך זה צריך להיות. ברור שאם אצייר ראש הפוך מנותק מגוף זה יהדהד לכויונים הנתפסים כאכזריים ביותר. באותם ימים שציירתי את שלגיות שלי עוד לא היה דאעש או דעאשונים. אבל דאעש כן היה באלף צורותיו ושמותיו האחרים. גמדים למשל…🙂 אני לא מאמינה גדולה בגרפולוגיה של הציור. אמנות יכולה לאלף את עצמה. גם ילדה מוכשרת בציור יכולה לצייר בכוונה כך או כך. שיגידו מה שיגידו.
    וכן, כל דבר יכול להתפרש לכוון מקובל ולכוון אחר, מיסטי למשל. שילגיה בעיניי היא מיסטית. והאור הכחול העובר בין ירכיה אולי הוא מסמל משהו שונה ממה שמקובל לחשוב ולהזדעזע? אני אוהבת מאד את הכחול ניאוני הזה. כחול מסך מחשב קלאסי. כחול שבשבילי או צבע מעבר בין עולמות.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    מחשבות נוספות על שלגיה "בזמן אמת" בפוסט קודם שלי, מלפני 5-6 שנים: https://hologramit.wordpress.com/2011/02/24/an-apple-a-day-keeps-the-doctor-away/

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: