כריש

החודש האחרון היה ועדיין תחת צל אירוע חסר תקדים בחיי. מדי יום המילים מבקשות לצאת נתקעות בכל הפתחים ומסרבות להתגלם. כאמנית עסקתי לא מעט בביוגרפיה אישית בציור ובכתיבה, הצגתי מחקתי  חשפתי הסתרתי סיפרתי התחמקתי אמרתי אמת שיקרתי. לעשות אמנות זה לעשות מניפולציה לחלקיקי החיים שלך, התרגום שלהם והבחירה בכל פעם מחדש במה שמתאים לצאת. לאחרונה כמה תמונות דופקות על דופן הלב בחוזקה. אני לא מסכימה אני אומרת להם. אבל אמש נדחף החוצה משהו פיצפון:

*

כשהייתי קטנה שכבתי במיטה בלילה הרבה זמן עד שהייתי נרדמת. ניסיתי לא לזוז. לא להזיז את הידיים. את כפות הידיים. את הרגליים. לא לנשום. לא לנשום. ואם הייתי שוכבת על הצד, שהרגליים לא יגעו אחת בשנייה. לא יגעו אחת בשנייה. כי אם יגעו אחת בשנייה יקרה משהו נורא. אני חושבת שזה התחיל בגיל תשע או עשר, כשעברנו לרמת גן, ואותי שמו בחצי חדר שסגרו ממרפסת ארוכה וצרה למדי. סגרו עם קיר של פלסטיק. מחיצה של פלסטיק הפרידה ביני לבין המרפסת שהייתה סגורה רק בתריסים.  מחיצה. ודלת זכוכית שמתגלגלת ברעש על מסילה הפרידה בין החדר עם המחיצה לבין החדר של אחי הקטן ואחותי התינוקת. לא היה לי גוף. זה מה שרציתי שלא יהיה לי גוף. ובחלון היתה מכשפה. אבל כשגדלתי, בתיכון, זה היה כריש 

איריסיה. חלון. טושים ואקריליק. נובמבר 2015

איריסיה. חלון. טושים ואקריליק. נובמבר 2015

מודעות פרסומת

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

4 responses to “כריש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: