פרחים חדשים (טקסט זמני)

אני לא רואה טוב. אני מחליפה רופאי עיניים. משקפיים. טיפות וסיבות (אני חייבת להתאהב) האמת שאני מאוהבת (בציפור גן עדן). שדדתי (פרח) באישון של לילה. חיכיתי שהאיש עם הבולדוג יעלם בסוף הסימטה ובסטת הירקות של האיש עם כובע הקאובוייס תיסגר. עמדתי על היד השיח וידי הימנית שהייתה טמונה בתיק אחזה במספריים. הלב שלי הלם בפראות כשגזרתי סטרליצה אחת (ציפור גן עדן) ורצתי. ביום למחרת בן הזוג הביא גלדיולות  (אדומות של פעם). הכל היה בלתי אפשרי. גם החום וגם המיזוג (וגם האגרטל)  הרופאה רשמה דלקת אבל על הטיפות היה כתוב עבור יובש ואי נוחות זמנית. יובש? הדמעות לא מפסיקות לחרוץ שבילים מלוחים (מעיניי ומטה) שתדעו, לצייר פרחים זה לאו דווקא שמחה. צבעוניות זה לא צחוק בהכרח. הטקסט הזה יימחק אני משערת (אבל הפרחים יישארו)

אוגוסט 2014 (ואף מילה על מה ש)

איריסיה קובליו, אקטטרל, אוגוסט 2014

איריסיה קובליו, אקטטרל, אוגוסט 2014

איריסיה קובליו, אקוורל, אוגוסט 2014

איריסיה קובליו, אקוורל, אוגוסט 20141

איריסיה קובליו, אקוורל, אוגוסט 2014

איריסיה קובליו, אקוורל, 50×65 ,אוגוסט 20141

וישנם עוד (גם מהאייפד) אבל אפסו הכוחות בינתיים

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

12 responses to “פרחים חדשים (טקסט זמני)

  • שוֹעִי

    איריסיה יקרה, ציורים יפהפיים. אני תמיד מנסה שלא לעשות השלכה מעצמי לאחרים ובכל זאת, לפני שנה וחצי עיין שמאל שלי הפסיקה כמעט לראות (ואפילו הגודל שלה הצטמצם לזמן מה). רופאים מומחים הפחידו אותי שיש סיכוי לא קטן לאבד עין (זה גם כאב באופן בלתי סביר). הסתבר שהיה נוזל מסתורי שניקווה מאחורי העין. למזלי, התחילה עונה חדשה של סדרת הטלוויזיה של צופית גרנט "אבודים" ועם כל הסיפור האישי שלי, כשאני רואה אנשים שהופרדו לשלושים שנה, אני מתחיל לדמוע באופן בלתי רצוני, שלא לומר להתייפח. בכל אופן, אחרי כמה התייפחויות כאלו הכל התנקה. בעין נותרה בעיית יובש שלא היתה קודם (כזו שמצריכה טיפות פשוטות מהסוג שהזכרת או כמה דמעות אחת לכמה זמן). אני לא ממש יכול לדעת אם זה המקרה שלך, אבל מהנסיון שלי: נסי לבכות. יש משהו מאוד משחרר בבכי. הוא גם משמש להמסת מחצבים בלתי ידועים.

    אהבתי

    • איריסיה קובליו

      שועי יקר (אני לא מכירה אותך ולכן זה יהיה אישי):
      1. תודה!!!
      2. איבדתי את משקפי השמש שלי (אני משתמשת כעת בישנות)
      3. אוי אבודים!!
      4. זה עתה גיליתי תולעת ענקית בענף הגלדיולה
      5. שינו את הממשק בוורדפרס?
      6. החלפתי ממולטיפוקל למולטיפוקל, ממסך למסך, מכיסא לכיסא, מטיפות לטיפות (וכאמור מרופא לרופא לרופאה)
      7. קבלתי את כל הדחיות האפשריות לכל הפרוייקטים שהגשתי (הנה לך סיבה לדמעות)
      8. הגיל עושה את שלו (מצער, לא?)
      9. שוב יולי אוגוסט ושוב (אני לא)
      10. היתושים השנה רבים מתמיד, לא?
      11. שמתי לב ששלושת הסעיפים האחרונים הסתיימו ב- לא. אז לא.

      אהבתי

  • שוֹעִי

    טוב, לגבי הממשק, יש שינויים. אצלי הם לא כל כך עובדים, ויש גם קושי להיכנס לפונקציות בממשק הותיק והטוב (זה השחור לא הכחול). בכל אופן אתמול פורסמה סתם-כך מחדש רשימה שלי מ-2008 כאשר כל מה שעשיתי הוא עדכון עריכה של שורה מתוכה. לחצתי "עדכן" — משום מה, פירסם מחדש (לא ביקשתי). הבוקר הודה לי חבר מחו"ל על הרשימה ולא ידעתי שהיא פורסמה מחדש בכלל. כך שכנראה ייקח איזה זמן להבין אם קוראים את זה מימין לשמאל, או מלמעלה למטה, ואם לא נעשה עוד ניסויים.
    ולגבי הדחיות, עצבים. לא יודע. אין תרופה נגד זה. ועוד לא למדתי להתייחס אליהן בשלוואה סטואית, אבל למדתי עם הזמן לשים מרחק ביני ובין הדברים, כדי שדעתי לא תתבלע. כבר היו לי מקרים שבהם קיבלתי הודעות זכיה (אחרי חודשי המתנה מורטי עצבים) וערב לפני שהייתי אמור להתחיל בשימחה ובדיצה, קיבלתי הודעות ביטול על-שום קיצוץ תקציבי ואפילו סגירה.
    אני לפחות אופטימי יותר מפעם. פעם סברתי שאין לי מקום ואין לי סיכוי למצוא מקום. כעת אני קצת יותר מדוד אם זה. יש לי בעיית השתייכות קלה. בסוף גם יימצא לי היכנשהו מקום.
    זה עולם כזה. לא פעם הכל מקרטע וקשה. היתה לי תקופה ארוכה כזו לא מזמן. יצאתי אייכשהו בזחילה. למרבה העצב, אייכשהו נדמה לי שתמיד אורבת בעתיד עוד תקופה דומה או תקופות דומות.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    שועי יקר
    1. התגובה שלך הביאה אותי לשים שקיקי קמומיל על העיניים לשעתיים
    2 (קל לי יותר בנקודות)
    3. ממשקים הם כמו החיים. משתנים בהפתעה (זה דווקא דבר אופטימי להגיד)
    4. ידועים לי משחקי הכס. ראש וזנב והקשרים ביניהם. ובכל זאת (ייאוש אינסופי כשאתה בזנב)
    5. גם זנב יכול להיות מפואר. של שועל הערבות למשל. גם כשהוא בודד וסמוי זנבו מפעיל את דמיונם של הציידים
    6. איזה מזל שיש לנו את העולם "שמאחורי" נפתולי המסך (לפעמים הוא כל כך מנחם אפילו שהוא רע לעיניים)
    7. איזה מזל שיש חשמל וקוקה קולה עם קרח (האמת שאני מתה על ארטיק קרח בטעם קולה ולא אכפת לי מה יגידו הרשעים)
    8. איזה מזל שלא זכיתי במענק אמן בקהילה (קהילת השכונה שלי). אני אמשיך להיות כאן אנונימית ואף אחד לא ידע שקוראים לי איריסיה
    9. אולי בזכות ההתכתבות הזו לא אוכל כבר למחוק את הפוסט..חחח

    אהבתי

  • David Palma

    1. האקוורל השני מלמעלה הוא נהדר בעיני.
    2. אין לי עצות חכמות בנושא עיניים אבל נטיית הלב שלי היא להקשיב לרועי

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    דודו, תודה:) אתה מתכוון לרועי לא אחסר או לשועי?

    אהבתי

  • שוֹעִי

    לא יודע אם זה ישפר את מצב הרוח אבל כבר מזמן רציתי לומר לך שהנופים שלך בצבעי מיים מזכירים את ציוריו של הצייר הנפלא הזה:
    http://www.anne-madden.com/LeBPages/landscape.html

    אהבתי

  • שוֹעִי

    והנה עוד: http://www.artnet.com/awc/louis-le-brocquy.html

    חוץ מזה, ככל הנראה, כמו בכל עיריה המכבדת את עצמה, בפרס "אמנית קהילה" זכתה חברה לגן/לצבא/לבית הכנסת/לטיול הערב עם הכלבים של הפקידה הבכירה שיכולה היתה למשוך בחוטים. זה או זה או שסביבת המגורים שלך סובלת מעודף של אמנים/ות מוכשרים/ות.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    שועי, יופי של קולריסט אירי. אוי לו הייתי באירלנד הכל היה נמס בכחול כמו אצלו. לא הרגשתי בקרבה בין צבעי המים שלו לשלי אגב.
    לגבי קהילה, זה לא היה קשור לעיריה אלא למשהו ארצי.

    אהבתי

  • סמדר לומניץ

    גם בעיני הציורהשני נפלא במיוחד. מאוד מעניין איריסיה. מקווה שלא תמחקי את מילותייך. הן חשובות.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    תודה סמדרי. אני מחוברת לראשון. לצערי אין לי סורק הולם והציור יצא מעוות. האקוורל השני הוא קלאסי. כן, אני יכולה להבין שהצללית הכחולה יוצרת אלמנט פסיכולוגי. הוא נבע משקולים לא פסיכולוגים. אפשר לכתוב על זה הרבה. למה התכוונה היוצרת ומה בעצם יצא לה. אני אוהבת את הרעש בציור הראשון. את ההתעקשות למיזוג וחוסר ההצלחה. את העדינות והפגיעות של הציפור , איך היא מתכנסת לנוכח הביקורת הקשה של הגלדיולה. אני אוהבת את זה שהיא לא מצליחה . לא שהסייפן מצליח. את זה ששום דבר לא מצליח. את הציור השלישי אני מאד אוהבת כי הוא הציור של החופש הנסתר

    אהבתי

  • שרה שור

    כרגיל – מקסים. במיוחד האמצעי

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: