סליחה על ההפרעה. סליחה על הטיימינג הנפוץ, סליחה על הבנאליות, סליחה על על שהתכוונתי למשהו אחד אבל יוצא דבר אחר, סליחה על שיוצא דבר אחר והדבר האחד תקוע מהעין ונסתר מהיד הכותבת, סליחה שהדברים האחרים נדחפים לצאת, סליחה שהתכוונתי לטוב ויצא לא טוב, סליחה שעזרתי בתום והכאבתי בתמימות, סליחה שהכאבתי שלא בתום ולא הצלחתי לעצור בזמן, סליחה שהיה נדמה שעצרתי בזמן אבל הזמן המשיך והתגלגל והעצים את הכאב, סליחה שהלכתי בדרך אחת ופניתי באמצע לאחרת, סליחה שמהדרך האחרת שוב פניתי לאחרת, ופניתי לאחור, וקיוויתי לפנים ונפלתי באחור ונקרעתי באחד וייחלתי בשני ונפרמתי בשלישית והותרתי ברביעית והתפזרתי לכל עבר, סליחה שלא הייתי ממוקדת, נחושה, החלטית, חזקה, מכילה, משפחתית, אימהית, רעייה, אהובה, מורה ראויה מתחילת השנה ועד סופה.
סליחה שגנבתי, סליחה ששיקרתי, סליחה שקנאתי באלה שיוצאים לחופשות לעיתים קרובות, באלה שעורכים שולחנות חגים ומצלמים אותם לפייסבוק, באלו שיודעות ללכת על עקבים ורוקדות בחתונות, באלו שנוהגות למרחקים ארוכים. סליחה שקיללתי, סליחה שכעסתי לפחות 365 כפול 2 פעמים בשנה על נהגים בכביש, סליחה על המילים הגסות, סליחה על הקול הצווח, סליחה כל חוסר הסבלנות, סליחה על חוסר החיוך, סליחה על הבוז לשמחה, סליחה על הבוז לגוף, סליחה לקיבה שזבל רב נשפך לתוכה, סליחה לבטן שהתעללתי בה, סליחה לראש שדפקתי במחשבות שררה וזעם, סליחה שלא עשיתי ארוחות ליל שבת, סליחה שעשיתי ארוחות ליל שבת וכעסתי ופירקתי ובעטתי בכל תבשיל שהצליח או לא הצליח, סליחה שלא הייתי ראוייה, שלא הייתי נאמנה, שלא הייתי נדיבה, שלא הייתי יפה. סליחה שלא קניתי בגדים השנה, סליחה שהשתמשתי בכדורי שינה ללא מאמצי גמילה, סליחה שלא שימחתי לבבה תמימה
סליחה שהגזמתי, סליחה שזייפתי, סליחה שהוניתי, סליחה שכתבתי מבלי משים, סליחה שפגעתי, סליחה שציערתי את אלה שאולי קוראים ואומרים לעצמם לא נכון, היית לנו אהובה.
סליחה
הנה אני, איריסיה בת ויקה ואידל מהרצליה, אימא ובת זוג, מטפלת בשני כלבים, אחד שלי ואחד לא, מגיעה עד הלום, ספטמבר 2013, ללא מורה, ללא דרך, ללא קבוצה, ללא חיבור, ללא מקום להניח בו את הלב. ללא לב שיושב בבית החזה ופועם במנוחה, אלא מתרוצץ ככלב משוגע.
אלוהים באשר הינך, פתח לנו שער, לי וללב המשוגע, שנתאחד ונבוא לפנימך, תן לנו שביל. תן לנו נר, תן לנו כוח לצעוד צעד ועוד צעד מחוץ למה שכאן, כי כאן כה נורא
הרצליה, ערב יום כיפור, 2013
*
װ13 בספטמבר, 2013 at 2:31 pm
איריסיה יקרה ,
יישר כוחך על כנותך , על אומץ ליבך ועל כתיבתך המרגשת!
כל שנבקש לו יהי ….
חתימה טובה !
מאירה
אהבתיאהבתי
װ14 בספטמבר, 2013 at 12:39 pm
מאירה יקרה. כמה טוב להיות מורה שלך. וכמה טוב לומדת אני ממך. הרבה אהבה ושנה טובה!
אהבתיאהבתי
װ13 בספטמבר, 2013 at 2:43 pm
איריסיה זה כל כך כתוב ישר ונכון וצורב ומצליף, עד שזה נכנס לתחומם של הדברים שאני מצר עליהם שאת כתבת אותם ולא אני
אהבתיאהבתי
װ14 בספטמבר, 2013 at 12:40 pm
דודו, שוב עובד עלינו הסינכרון. ואגב ככה בדיוק אני מרגישה עם הספר החדש של יעל נאמן שאני קוראת עכשיו…
אהבתיאהבתי
װ13 בספטמבר, 2013 at 3:22 pm
איריסיה, חיבוק שלוח
וגם גמר חתימה טובה
לפעמים, במיוחד בערב יום הכיפורים הזה, אני מרגיש שלא לסליחה צריך האדם
אלא למעט יותר הבנה
שאנו מתרוצצים בעולם שיש בו כל כך הרבה אי הבנות
שלנו את האחרים
האחרים אותנו
עד שמזמן לזמן אני תופס את עצמי ואומר, את עצמי אני בקושי מבין
איך אני בכלל יכול להתיימר להבין נפש אחרת
ובכל זאת יש להבין
אהבתיאהבתי
װ14 בספטמבר, 2013 at 12:41 pm
שועי, חיבוק בחזרה.
לגסי אי ההבנות- כן, זה בסיס פרמידת הכאב. נכון.
ובכל זאת. כמוך…
אהבתיאהבתי
װ13 בספטמבר, 2013 at 4:48 pm
איריסיה מופלאה מופלאה מופלאה
כאילו אותי כתבת בעוד עשר שנים ואני בלי נשימה ואומרת לעצמי איך את כותבת את זה אחרת? את חייבת לכתוב את זה אחרת! אבל כזאת אני גם ואלו המילים שנחשבות בי כבר אז איך.. איך..איך?
"הימים שעוד נכונו לנו שיהיו רחומים"
אהבתיאהבתי
װ14 בספטמבר, 2013 at 12:44 pm
תודה עידיתי. עשר שנים כהם כלום, נוצה ברוח של מה שנדמה לנו שזה חיים.. שנה טובה לך ופוריה.
אהבתיאהבתי
װ13 בספטמבר, 2013 at 4:54 pm
איריסיה
את כלכך מרגשת ואמיצה ויודעת אותך ויודעת את רצונך
ומדייקת עבורנו את כל התודעה כולה
חתימה טובה מותק וחיבוק גדול
והמשיכי ואל תעצרי כי כל מה שאת מביאה
נוגע בכל מקום ובכל רובד וממד
ואיתך בתפילתך בשורות האחרונה של הפוסט העמוק הזה
והכלכך ישיר אל תוך האמת הפנימית
אהבתיאהבתי
װ14 בספטמבר, 2013 at 12:47 pm
שריתי האומץ לכתוב הוא החלק הקל והפשוט בתוך הסבל. תודה שאת אתי מותק
אהבתיאהבתי
װ13 בספטמבר, 2013 at 4:58 pm
לו יהי, שתהיה השנה החדשה מאושרת ומרגיעת לבבות.
אהבתיאהבתי
װ14 בספטמבר, 2013 at 12:48 pm
עדה תודה רבה מקרב לב.
אהבתיאהבתי
װ14 בספטמבר, 2013 at 11:26 am
איריסיה , אמיתי כל כך ונוגע וכן ונכון, קראתי לצלילי דפיקות ליבי, מבקשת גם סליחה על כל אלו ואחרים, וסליחה ששיתפתי מה שכתבת זה אישי כל כך ולא התכוונתי , הלייק מהאיפון הפך לשיתוף כהרף עין, אז סליחה וגמר חתימה טובה!
אהבתיאהבתי
װ14 בספטמבר, 2013 at 12:50 pm
חני אהובה, תודה שאת תלמידה וחברה (וסופרת מדהימה) ומלווה כבר שנים רבות בכל שאפנה. איך כמוך, וזה בסדר ששיתפת, ממילא כבר כל קרבינו נשפכו מקרבנו בקרב המתמשך של החיים.
אהבתיאהבתי