סליחות בתפזורת

  

סליחה על ההפרעה. סליחה על הטיימינג הנפוץ, סליחה על הבנאליות, סליחה על על שהתכוונתי למשהו אחד אבל יוצא דבר אחר, סליחה על שיוצא דבר אחר והדבר האחד תקוע מהעין ונסתר מהיד הכותבת, סליחה שהדברים האחרים נדחפים לצאת, סליחה שהתכוונתי לטוב ויצא לא טוב, סליחה שעזרתי בתום והכאבתי בתמימות, סליחה שהכאבתי שלא בתום ולא הצלחתי לעצור בזמן, סליחה שהיה נדמה שעצרתי בזמן אבל הזמן המשיך והתגלגל והעצים את הכאב, סליחה שהלכתי בדרך אחת ופניתי באמצע לאחרת, סליחה שמהדרך האחרת שוב פניתי לאחרת, ופניתי לאחור, וקיוויתי לפנים ונפלתי באחור ונקרעתי באחד וייחלתי בשני ונפרמתי בשלישית והותרתי ברביעית והתפזרתי לכל עבר, סליחה שלא הייתי ממוקדת, נחושה, החלטית, חזקה, מכילה, משפחתית, אימהית, רעייה, אהובה, מורה ראויה מתחילת השנה ועד סופה.

סליחה שגנבתי, סליחה ששיקרתי, סליחה שקנאתי באלה שיוצאים לחופשות לעיתים קרובות, באלה שעורכים שולחנות חגים ומצלמים אותם לפייסבוק, באלו שיודעות ללכת על עקבים ורוקדות בחתונות, באלו שנוהגות למרחקים ארוכים. סליחה שקיללתי, סליחה שכעסתי לפחות 365 כפול 2 פעמים בשנה על נהגים בכביש, סליחה על המילים הגסות, סליחה על הקול הצווח, סליחה כל חוסר הסבלנות, סליחה על חוסר החיוך, סליחה על הבוז לשמחה, סליחה על הבוז לגוף, סליחה לקיבה שזבל רב נשפך לתוכה, סליחה לבטן שהתעללתי בה, סליחה לראש שדפקתי במחשבות שררה וזעם, סליחה שלא עשיתי ארוחות ליל שבת, סליחה שעשיתי ארוחות ליל שבת וכעסתי ופירקתי ובעטתי בכל תבשיל שהצליח או לא הצליח, סליחה שלא הייתי ראוייה, שלא הייתי נאמנה, שלא הייתי נדיבה, שלא הייתי יפה. סליחה שלא קניתי בגדים השנה, סליחה שהשתמשתי בכדורי שינה ללא מאמצי גמילה, סליחה שלא שימחתי לבבה תמימה

סליחה שהגזמתי, סליחה שזייפתי, סליחה שהוניתי, סליחה שכתבתי מבלי משים, סליחה שפגעתי, סליחה שציערתי את אלה שאולי קוראים ואומרים לעצמם לא נכון, היית לנו אהובה.

סליחה

הנה אני, איריסיה בת ויקה ואידל מהרצליה, אימא ובת זוג, מטפלת בשני כלבים, אחד שלי ואחד לא, מגיעה עד הלום, ספטמבר 2013, ללא מורה, ללא דרך, ללא קבוצה, ללא חיבור, ללא מקום להניח בו את הלב. ללא לב שיושב בבית החזה ופועם במנוחה, אלא מתרוצץ ככלב משוגע.

אלוהים באשר הינך, פתח לנו שער, לי וללב המשוגע, שנתאחד ונבוא לפנימך, תן לנו שביל. תן לנו נר, תן לנו כוח לצעוד צעד ועוד צעד מחוץ למה שכאן, כי כאן כה נורא

  

הרצליה, ערב יום כיפור, 2013

*

האושר הוא פרפר. עושה את שלו ועף אל מותו.
אפריל 2001, נופש בדרך היוגה.

מודעות פרסומת