החצר שלי הקטנה. הסגורה. הירוקה. המרוצפת. המבולגנת. שלושה כיסאות כתר, שולחן משולש תכלת שמצאתי ברחוב לפני שנה, שני כלבים, פרחי שיח שנקטפו אמש, טרם התקלחתי, שמונה בבקר, תשע, כבר אחרי עשר, מנסה צבעי מים, הנייר מתקמט, כתם סגול זרחני מתפרע באמצע הדף, חוזרת לצייר באייפון. הפרחים הקטופים מצטיירים דיגיטאלית כה בהירים, מופזים כהרף עין, פרחי החצוצרות הכתומים והקרניים הסגולות והירקרקות כבשו את הלב אמש, כשחזרנו מטיול מיוזע עם הכלבים. ועכשיו הכלבים רבים על חתיכת סמרטוט אדום. הקטן גונב את שארית הקרקרים מהצלחת, לגדולה עיניים עצובות תמיד, כשמציירים אותה היא מתאפיינת באישונים נוגים, שאינם נוגעים בסף התחתון של העין, הלובן הזה שמתחת לאישון עושה את העצבות, זה בילט אין אצלה אני חושבת, אבל בטח היא גם מתגעגעת. לכל אחד געגועים משלו. חלקם נראים בעיניים, חלקים מוסווים היטב.
*
*
*
*
רציתי בעצם לכתוב כמה דברים על ציור דיגיטאלי.
המעבר מצבעי מים ואקריליק למדיה הדיגיטאלית הוא הפתעת הקיץ הכי לא צפויה שבאה. אני מהססת אפילו לכנות את זה "מדיה דיגיטאלית" כי התוכנה היא כה פשוטה, פשטנית אפילו, בעייתית מאד, מלאה בבאגים ודורשת סבלנות מצד אחד וזריזות אצבעות ומחשבה מצד שני. לתוכנה הזו מספר זעיר ומגוחך של כלים, קו עבה, קו דק וקו מקווקו. קשת צבעים מכובדת למדי לבחירה, אפשרות למחוק לאחור כמה פעמים ואפשרות לשמור. מסך האייפון 4 הוא קטן וכל נגיעה עלולה להעביר מסך ולמחוק ולהעביר קווים בלתי רצוניים לאורך ולאלכסון, אפשר לשנות רקע אבל אז זה נראה כמו גרפיקה לכיתה א', והאפליקציה לא ממש ידידותית ומפרגנת. אבל התאהבתי בה. דווקא בגלל הקשיים שבה, הקפיצות הבלתי צפויות, הצורך לפעול מהר, חוסר היכולת לדייק, לעומת היכולת לדייק בתנועה, ברגש, במהות הנראית לעין ורוצה לקפוץ לתוך האייפון ולהישמר בתמונות השמורות. הרזולוציות נמוכות. אפילו להדפיס את הציורים ב- A4 זה לא נראה טוב. היופי הוא בניאוניות של המסך, בזרימת הקווים הזרחניים. איך אפשר להעביר את זה לחומר? איך אפשר להעביר אהבה גדולה לחיי היומיום, איך אפשר להעביר געגועים עזים למרחק נגיעה?
אמנות דיגיטאלית זעירה ומסתורית, מרגשת וממלאה תשוקה, נובעת ממעיין נסתר, מתעקשת, דוחקת לפינה את כל האחרות וזה, זה רק מה שהיא רוצה
*
*
*
*
װ22 באוגוסט, 2013 at 6:22 pm
איריסיה פעם אחר פעם אני מאוד אוהב את האמנות הדיגיטלית שלך. מפתיע אותי בכל פעם מחדש איך "הקו" האישי נשמר גם כאשר הוא עובר דרך העכבר. המדיום משתנה אבל מה שלא משתנה הוא הקשר בין העין ליד. וזה סוג של פלא
אהבתיאהבתי
װ22 באוגוסט, 2013 at 8:00 pm
תודה דודו. אני לא משתמשת בעכבר.. הציורים הם באייפון. בעזרת האצבעות בלבד…
אהבתיאהבתי
װ22 באוגוסט, 2013 at 10:44 pm
היי איריס, כמה געגוע אני קוראת בין השורות, כמה יפה ונוגה הכלבה, כמה זקורה העקולית המשרישה (הכתומה), אפליקציית אייפון קרה…..אבל האצבע שפורטת עליו חמה חמה…..נשיקה לקושקה ממני אפילו שאני לא מכירה אותה….עדיין נ.ב. מתי מתחיל קורס סקטש דיגיטלי? אני נרשמת ראשונה.
אהבתיאהבתי
װ23 באוגוסט, 2013 at 10:26 am
תודה תמי יקרה, אני התלבטתי בזמן הכתיבה לשלוח לך סמס לשאול לשם הפרח, אבל החלטתי שאת בטח תכתבי בר בתגובתך ואני אמשיך לכמה שעות להינות מהחצוצרות הפנימיות והחיצוניות:)
אהבתיאהבתי
װ1 בספטמבר, 2013 at 3:58 pm
[…] בקיץ הזה, וכבר כתבתי כל זה כאן, וגם כאן. גיליתי את הציור הדיגיטאלי באייפון, את הסקיצות […]
אהבתיאהבתי
װ8 בספטמבר, 2013 at 11:31 am
שולחן כתר הוא שולחן המומלץ בכל חצר
אהבתיאהבתי
װ23 באוקטובר, 2013 at 9:41 am
[…] חצוצרות הן געגועים […]
אהבתיאהבתי