לפעמים למי שמתבונן עלי, נניח ביום שישי האחרון, לא ברור איך מבקיעים האפרסים הללו לתוך התוהו ובוהו הרגשי והפיזי שמתערבל ומתערבל בשבועות האחרונים. אבל הנה מעדניה באיזור קניות יוקרתי, דרכה אנחנו עוברים מסיבה טרוויאלית כלשהי, וארגז לימונים מדהים צועק אלי מהכניסה של המעדניה, רק לימון אחד אני רוצה, אני ממהרת פנימה ואז רואה את האפרסקים האלה, אפרסקי פיתה, מסביר המוכר במעדניה, מתוקים במיוחד, 35 ש"ח לקילו, שערוריה, אבל אני חייבת לצייר. פתאום. בין הדמעות (בדיוק מסרתי את האיטליאן שלי, מחמל נפשי, לסירוס) אולי זה יעביר את שעות ההמתנה, אנחנו קונים, וגם את התרופה בבית המרקחת הסמוך, וממהרים הביתה לפתוח חלונות אחרי ריסוס שלא היינו צריכים, בדיעבד, באותו זמן ניתוח, למרות גלי המקקים, פרעושים ושאר מרעין בישין שתוקפים ללא רחמים בלילות כיימים, בחדרי חדרים. ואז בבית, שלוליות אחרי ריסוס, אני מניחה את האפרסקים בהתחלה על שולחן המטבח וביד רועדת מניפה את כתמי האקוורל על הנייר, רק שיעברו השעות (האם הכרחי לספר את הסיפור שמאחורי האקוורלים הנעימים לעין, הנחשבים כאמנות שלוות הנפש?) עוד לא טעמתי ועוד לא עצרתי להתבונן וידיי עפות אל קוביות הצבע והמים ובלי לשים לב עברו שעתיים שמעבירות אותי לסטודיו הקטן שלי, שכולו הפוך וכבר מתמלא גוויות מקקים, אבל לי לא אכפת כי היום בפעם הראשונה אצייר אפרסקי פיתה באקריליק, מוצאת שתי חתיכות עץ מרוחות בכחולים (תוכננו לפורטרטים), בוצעת אפרסק לשניים, אוכלת חצי ומניחה את החצי עם הגלעין לציור
אופס. גן עדן! ריחו המדהים של האפרסק מחליק מאחורי אפי אל הגרון והיישר אל הלב, מנצח את כאוס הריסוס וזיכרון הסירוס ומכחולי האקריליק מוטחים בעוז על מצע העץ הכחול. לא אכפת לי מה ייצא, אני אומרת, עדיין נפעמת מריח חצי האפרסק ונשבעת שזה הדבר הכי טעים שאי פעם נגעה בו לשוני, אבל מייד נזכרת בסקאיי האהוב שלי על שולחן הניתוחים, אולי כבר אחרי, מתאושש, ויד אחרת שלי מחפשת בגוגל את השם הרשמי של האפרסקים הללו: Saturn Peach האופייניים לצרפת, ואילו אני בהרצליה, הלא מטופלת ולא מרוססת השנה, כי אין לנו בעצם ראש עיר ויש לנו המון יתושים והמון גורי חתולי רחוב חמודים מלאי פרעושים הנפוצים לכל עבר בשכונה ושלוליות שעומדות ושורצות, וצואה שלא נאספת ונאכפת, והשעות זזות לאט ומהר, "בֵּין הַמְּצָרִים" מירה, הרבה שלנו מיפו מסבירה, וכבר לילה, אחרי תפילת כניסת השבת
מחמל נפשי ימשיך להיות מאושפז עד למחרת ולמחרת, ואנחנו נזיז כל דבר וחפץ בבית, שמא מקק מורעל מסתתר ויבלע, ואכן נבלע, ושוב מבהילים את מחמלינו לבית החולים הוטרינרי, טיפול נגד הקאות,אינפוזיה והבהלות, אנחנו ממשיכים לנקות, ומי שמסתכל עלי מהתקרה, בוודאי מצקצק בלשוני, איך זאתי בוכה והלומת לב, מנקה ומקרצפת ומתייפחת ומתלוננת ובו זמנית ממשיכה לצייר את האפרסקים הנפלאים המטופשים לפני שיירקבו, כי היא לא יכולה בלי לצייר, כי הם מתנפלים עליה בנוכחותם כי הם חייבים להיות
*
*
*
*
והנה מנוחת הלוחם והלוחמת
װ10 ביולי, 2013 at 11:57 am
איריסיה יקרה,
נזכרתי ב- Do I dare to eat a peach? משיר האהבה של אלפרד ג'יי פרופרוק מאת ט"ס אליוט.
יפים האפרסקים, גם קל לי לחבב אותם משום מה, יותר מפרחים. לא יודע למה.
אהבתיאהבתי
װ10 ביולי, 2013 at 10:39 pm
שועי תודה, מבחינתי אין הבדל בין אפרסקים, פרחים, ים, אבל אני יכולה להבין שיש משהו באפרסקים שקורץ לך יותר. גיגלתי לשיר של אליוט. ענק. מצריך קריאות עמוקות מגוגל… ידוע לך אם תרגמו אותו?
אהבתיאהבתי
װ10 ביולי, 2013 at 12:00 pm
נפלא נפלא אפרסקי פיתה, הציורים נהדרים, וגם התצלום עם מחמל נפשך. מקווה שבעת כתיבת פוסט סוער זה, כל הג'יפה המנוגד לרישומים הנפלאים, כבר כמעט מאחוריכם.:)
אהבתיאהבתי
װ10 ביולי, 2013 at 10:40 pm
תודה ורד. סקאיי חוזר לעצמו ואנחנו חוזרים לשגרת השובבות "היוצאת מגדר הרגיל" שלו:)
אהבתיאהבתי
װ10 ביולי, 2013 at 5:50 pm
יפהפה וסוחף ומכאיב.
אהבתיאהבתי
װ10 ביולי, 2013 at 10:41 pm
תודה מרית. הכתיבה היתה משחררת מעט…
אהבתיאהבתי
װ10 ביולי, 2013 at 8:30 pm
סערת נפש אמיתית…..מזה אפשר רק לעלות…..נ פ ל א!!!
אהבתיאהבתי
װ10 ביולי, 2013 at 10:43 pm
תודה תמי. שיא הדרמה היה ביום ראשון אחרי השיעור, אבל זה כבר מאחורינו
אהבתיאהבתי
װ11 ביולי, 2013 at 5:24 pm
איריסי
אני בתוך הפסקה הזו שלך
"איך זאתי בוכה והלומת לב, מנקה ומקרצפת ומתייפחת ומתלוננת ובו זמנית ממשיכה לצייר את האפרסקים הנפלאים המטופשים לפני שיירקבו, כי היא לא יכולה בלי לצייר, כי הם מתנפלים עליה בנוכחותם כי הם חייבים להיות"
וחושבת שכל עוד זאתי יכולה להמשיך ויכולה להיות זאתי אז איכשהו נדמה לי שהעולם מלא בטוב מאיתה. כי החייבים להיות שלך איריסי. מדהימים יפים גן עדן כמו שאמרת ואנחנו מקבלים את המתנות שאת נותנת ובזה ישנה נחמה לא רק מתוך הציור שלך ולך. גם לנו יקירה שלי. ככה זה עובר. וככה זה עובד.
אהבתיאהבתי
װ13 ביולי, 2013 at 4:52 pm
תודה שריתי. משב עידוד לתוך הקיץ המשפד הזה
אהבתיאהבתי
װ13 ביולי, 2013 at 1:12 pm
יפהפה. תודה על האפשרות לעקוב אחר התהליך, הטעמים, הריחות, הכאב… ציוריך נפלאים והכתיבה אף היא.
אהבתיאהבתי
װ13 ביולי, 2013 at 4:53 pm
תודה יעל. שמחתי לביקורך כאן
אהבתיאהבתי
װ16 ביולי, 2013 at 9:26 am
טקסט וציורים יפהפיים !!! תשוקה, וניחומים, וחמלה, וחרטה, מערבולת שלמה שנתת לה ביטוי יפהפה כאן. אחד הפוסטים היפים שלך!
אהבתיאהבתי
װ16 ביולי, 2013 at 10:13 pm
תודה תודה לוסי!
אהבתיאהבתי