ים גמור ים לא גמור

*

כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתְךָ הַאִם הַצִּיּוּר גָּמוּר

וְאַתָּה עוֹנֶה לִי: אַתְּ תַּחְלִיטִי

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהוּא לֹא

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי יוֹדַעַת מָתַי הַצִּיּוּר גָּמוּר

וּמָתַי הוּא לֹא

אֲבָל לִפְעָמִים אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְנַחֵם בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁאַתָּה עוֹצֵר וְאוֹמֵר:

הַצִּיּוּר הַזֶּה יָפֶה

וּכְשֶׁאַתָּה לֹא עוֹצֵר, אֲנִי עוֹצֶרֶת אוֹתְךָ בִּשְׁאֵלָה

וּכְבָר בַּשְּׁאֵלָה אֲנִי יוֹדַעַת

שֶׁאַמְשִׁיךְ וְאֶמְחַק

וּבְכָל זֹאת גַּם אֶתְנַחֵם

כִּי צִיּוּר הוּא הִזְדַּמְּנוּת לִמְחֹק

אֶת מַה שֶׁבַּחַיִּים  אִי אֶפְשָׁר

*

איריסיה

איריס קובליו, 2013 אקריליק על עץ, 80×80

*

 

הציור הזה הוא הים האחד עשר. הוא לא יישאר. הוא היה אחר מכפי שהוא נראה מבעד למצלמה שלי אתמול. היו לו חיים אחרים. היתה לו התחלה קשה ואז הוא קיבל טעם לחיים ושתה צבעים בהנאה רבה ואז באו גלי הגיון וחצו אותו, כפי שגלים חוצים את הים, ובאו צבעים אחרים, כפי שצבעי ים תיכון בקיץ נראים מבעד להמונים הנוהרים אל החוף: כחול אחיד כמעט, עכור, מדיף ריח ובוץ, וקצף הנשלח כמעט בגסות חסרת חן לפגוש את רצועות החוף הצרות, המיוזעות, הדהויות, הרבוצות, של סוף יוני.

בחרתי פורמט ריבועי. פורמט שאיננו רגילים להתבונן דרכו לטבע. טבע צריך להיות מלבני, לא מלבני מדי, לאורך או לרוב, כי מלבניות מאפשרת את אשליית התלת מימד על מצע שטוח. ים בריבוע הוא כמעט כישלון מראש.

ולכן מתחתי את הגלים. ואת מה שאנחנו מכנים שמים. שמתי צבעים אהובים. אפשרתי ליד להתמרד. לעוף. סוג של מופשט. אבל מופשט כפשרה. מופשט זמני. מופשט מועמד למחיקה.

מופשט שהוא הזדמנות להגיד כמה מילים על מופשט:

מדי פעם אני שומעת כמה תלמידים במהלך השנים שאני מלמדת, שרוצים לצייר מופשט. בדרך כלל אני מסבירה להם שאני זו לא הכתובת. לפעמים אני מנסה להסביר יותר מזה, שכדי לצייר מופשט טוב צריך המון ידע מעשי מדויק, שנים של תרגול ציור מתוך התבוננות. שאין דבר כזה מופשט אינסטנט. ובכלל אין דבר כזה מופשט. מתחת לכל מונדריאן או סזאן יושב גאון שעבד  קשה מאד בנוסף על זה שנולד עם כשרון לתרגם את מה שהוא רואה דרך חיקוי מציאות עד השחרור מכל צורה, או עד הבנתה התמציתית.

אפשר להגיע לביטוי תמציתי גם בצורה, בעלת צבע או נטולת צבע, אבל הדבר הזה בנוי לפעמים על תרגול של חיים שלמים, נחישות, התמדה.

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

19 responses to “ים גמור ים לא גמור

  • mooncatom

    מתי הציור גמור?
    תמיד, בכל רגע ורגע,
    ואף פעם.

    נכון איריסיה?

    אהבתי

  • David Palma

    אפשר להתחכם ולומר שהים אף פעם לא יהיה גמור, כי גם במציאות ישנה לו הוויה רוגשת ולא סטטית. אי אפשר להתייחס אליו כאל נוף דומם.
    אבל גם לכל ציור יש רגע הולדת ורגע שבו הוא "גמור". אצלי זה בעיקר תחושה של מיצוי (כלומר אני גמור).
    ואני גם יודע שבהיותנו ישויות ארעיות ישנו גבול לרצון שלנו ליצור משהו באופן מושלם. ובעצם טוב שאיננו מגיעים לשלמות. משום שהשלמות היא סטטית.

    אהבתי

    • איריסיה קובליו

      נכון דודו. אבל זה לא עניין של התחכמות. מבחינתי אין דבר שהוא סטאטי. ים לא שונה משדה או מכוס על השולחן. זה עניין של היכולת שלנו להבחין בתנועה עדינה, בויבראציה, ברטט. ב"גמור" ישנה ההרגשה של לידה. היצור שנולד נושם בכוחות עצמו. הים הזה בפוסט לא נושם:(
      ובכל זאת יש לו תפקיד והוא מופיע בכבוד בפוסט כשחקן ראשי בהצגת יחיד:)

      אהבתי

  • איריסיה קובליו

    מיכל, מבחינתי זה לא נכון. ישנם דברים שהם גמורים וישנם שלא. בציור. ישנם ציורים, שלי ושל אחרים, שגם אם מתגלות בהם "שגיאות" הם גמורים. הם נולדו לעולם והם עצמאיים בנוכחות שלהם. כל תיקון פוגם. אביגדור אריכא ז"ל למשל היה מדבר על זה. אני גם לא בעד תיקון סדקי הזמן. וישנם כאלו ציורים שהם כמו לוח אימון, לוח מחיקה. כן, הם גמורים באותו רגע ולעולם לא יהיו גמורים עצמאית. הם אפילו לא סקיצות. הם סוג של מחשבות. מחשבות באות ומחשבות הולכות. מחשבות יש להן אופי מחיק. למזלנו:)

    אהבתי

  • lorestene

    סליחה שאני מתערבת. הוא כן נושם. הוא מאד נושם. כמעט קיבלתי סחרחורת מהזוית הנטויה של קו האופק.

    אהבתי

  • ורד נבון

    "כִּי צִיּוּר הוּא הִזְדַּמְּנוּת לִמְחֹק אֶת מַה שֶׁבַּחַיִּים אִי אֶפְשָׁר"
    כל כך נכון, למחוק ולברוא מחדש…
    פוסט יפה, וגם התגובות, וגם הציור הלא סטאטי בעליל.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    ורד, בסוף לא אמחק אותו מרוב שהוא רוטט פה..

    אהבתי

  • שוֹעִי

    איריסיה יקרה, אין ספק שאני בא בימים, בכל פעם שיש כאן יש ים אני ממהר להגיע (-:

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    ואני אל הקרח מתקשה להגיע:) אבל הייתי ממהרת לשם כשהייתי מאד צעירה (ארמון הקרח, מחליקה לאנטארטיקה ואינסוף נשיונאל ג'אוגרפיק על הכלום הלבן כחול הזה). אכתוב לך שם

    אהבתי

  • לוסי

    פוסט יפה על ציור ועל החיים. דווקא ים בריבוע (מתמטית ) זה טוב🙂
    מחשבות יפות על מחיקות, והשתנות, ועל אהבה.
    ולגבי המופשט, חייב לפני זה להכיר את הצורה אותה מפשיט🙂 ההפשטה יונקת מהצורות ה"ריאליסטיות", מבינה אותן, מפנימה אותן, מגדירה אותן מחדש. צבי תדמור (ז"ל) נתן לנו תרגילים מעולים כדי להבין את תהליך ההפשטה.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    תודה לוסי. היינו קצת צעירים מדי להבין את ההפשטה עם תדמור.. ילדים בני 14-15, אבל אולי הוא הצליח להטמין אז איזה זרע שנובט אחרי שנים רבות של תרגול…

    אהבתי

  • renanaworld

    איריסיה
    מאוד אוהבת את הים כמו שהוא כאן
    ואת הפורמט המרובע שאמנם לא שגור לענייני טבע אבל מתאים..
    אבל
    את המחליטה..

    אהבתי

  • Idit Paran

    אין לי מילה מדוייקת (נגיד, באתי לכתוב תרגול של חיים שלמים, אבל את זה את כתבת כבר) חוץ מחזרה (וזה שאני חוזרת שוב ושוב להביט בו, הוא יפה, מאוד, ואפשר ללכת בו לאיבוד)

    אהבתי

  • Sarit Shamir

    אוי אירסיה איריסיה זה כלכך יפה השירה הציור המילים ואיך שהכל מתחבר את מבטאת זאת כלכך כלכך יפה וממש נעים וטוב ללכת שבי אחריך יקירתי בין השלם ללא שלם בין המוגמר לחלקי בין טיפות האמנות שלך הזאת

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    תודה שריתי. אנחנו כל הזמן מהלכים בין הגמור ללא גמור. בין החלק שנדמה שלם ובין הרצון למחיקתו, בין הטיפות הדוקרות לבין המענגות…

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: