לפופית

עַל גִּבְעַת הַדֶּשֶׁא הַמֻּשְׁתֶּנֶת, בְּתֵשַׁע בַּבֹּקֶר,
מַתְחִילָה לַעֲלוֹת מוּעָקַת הַשָּׁרָב
נוֹחַ לִתְלוֹת בּוֹ אֶת הָאַשְׁמָה
כְּשֶׁהַכֶּלֶב שֶׁלִּי מְתַזֵּז בֵּין עֵץ לָעֵץ
אוּלַי הַפַּעֲמוֹנִים הַסְּגֻלִּים
שֶׁנִּמְתָּחִים בַּהַתְרָסָה עַל הַשִּׂיחִים
אֲמוּרִים לְנַחֵם
אֲבָל הֵם לֹא

*

איריס איריסיה קובליו, "לפופית החיצים", צבעי מים, קיץ 20131

*

בשולי הדברים

 

(האם זה נכון לצרף לשיר, שכבר צורף אליו ציור והם עדיין נאבקים לא לתפוס זה את מקומו של זה, דברים שבשולי הדברים?)

 אם קוטפים כמה ענפי לפופית שהסתבכו מעל שיחים ומניחים אותם בקערת זכוכית עם מים, הם נסגרים בערב ושוב פורחים בבקר. כך כמה ימים. ניצניהם מתפתחים והם מסתגלים במהירות לסביבתם החדשה, למרות שאין להם שיח להתלפף עליו.

 יום אחד אכתוב על הקשר שבין כלבי רוח לצופיות.

לפני שנתיים זוג צופיות קיננו אצלי בחצר. בשלב הטלת הבייצים היתה תקלה. יכולתי רק לשער כמה אפשרויות לאן נעלמו הצופיות על ביציהם. השבוע בנו קן לתפארת. כלב הרוח שלי שומר עליו, מגרש את החתול השחור מימין ואת החתול האדום משמאל.  הבקר חשבתי על המסלול שעושה זוג הצופיות מאי שם לקן בחצר שלי וכמה סכנות אורבות במסלול עצמו. ואם יצליחו לבקוע גוזלים ולעוף, יהיה זה נס של טבע. יהיה זה האושר, שבוקע לזמן קצר מדי, פורש כנפיים וחומק מבין עלוות החיים.

 ויום אחד עוד אכתוב על הקשר בין כלבי רוח, צופיות, פרחי ציפור גן עדן, הסחלבים, פרחי קליה, חלילית הטנור והפרליודים ופוגות של באך לפסנתר.

 

סקאיי, כלב הרוח שלי, ישן כמו עלי בפרח קליה, כמו כתם בסחלב, כמו אימא צופית בקן, ומושלם כמו פוגה ברה מזור של באך, יוני 2013

חם ומעיק. עולם החצר הקטנה שלי, הנראה מבעד לחלון הסטודיו הקטן והמופלא שלי, הוא בועה מנחמת בהמולת החדשות המשחירות את דפי האינטרנט. גונבים, מרמים, בורחים, רוצחים, בוגדים, קושרים קשרים מעוררי חלחלה, מענים, יורים ואנשי ציבור מביכים בהבליהם.

 שתבוא עלינו השבת בשלום ותוריד עלינו מעט אור ומרחק מכל אלה

 שבת שלום 

צופית בקן שלה, יוני 2011, הרצליה