השושנה

*

 הַשּׁוֹשַׁנָּה שֶׁלִּי הַקְּטוּפָה

זוֹ מֵהַשִּׂיחַ שֶׁהִצַּלְתִּי מִזְּרוֹעוֹת הַבּוּגֶנְוִילְיָה

שׂוֹרֶדֶת כְּבָר חֲמִשָּׁה יָמִים בַּחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה הֶחָשׁוּךְ רֹב הַזְּמַן

אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת אוֹתָהּ בְּכָל  צִחְצוּחַ שִׁנַּיִם

בַּלַּיְלָה פִּיהָ כְּבָר סָגוּר

וּבַבֹּקֶר טֶרֶם נִפְתַּח

אֲבָל אֶתְמוֹל רָאִיתִי אוֹתָהּ בַּצָּהֳרַיִם

וְלֹא הֵבַנְתִּי אֵיךְ הִצְלִיחָה לְהַכְפִּיל אֶת עַצְמָהּ

בֵּין הַבֶּרֶז לִמְכַל הַסַּבּוֹן

וּלְהִפָּעֵר בְּאָדֹם כֹּה נוֹעָז

 

  

 

בדרך כלל הכתיבה שלי קשורה למראות, לדימויים, למבע חזותי.

הרבה פעמים אני מתלבטת האם להביא את  הכתיבה לצד ציור או צילום. האם להפריד או להניח להם להסתדר ביחד ולעשות את שלהם, גם אם יגזלו זה מזה תשומת לב. האם ישלימו זה את זה? ואם ישלימו אחד את השני האם זה אומר שהם לא עומדים כל אחד בפני עצמו? האם שירה טובה זקוקה לדימוי? האם היא תתייבש בין הדפים (הוירטואלי או הממשי) כשהיא נטולת דימוי כלשהו, או אפילו רק כתם צבע? האם ציור צריך טקסט? גם אם הטקסט נראה לא קשור לציור ואף יוצר "מרחב שלישי", האם הטקסט נחוץ? ואני לא מדברת כאן על הסברים או ניתוחים, אלא על צירופים.

 

אולי אצלי הדברים לא זקוקים לניפרדות, כי אני מורכבת מכמה דרכים, לפעמים הולכת בהם בו זמנית, לפעמים בוחרת באחת, זמנית בלבד, כשהאחרות מלוות מהצד, מלמטה, מנקיקי הסלע.

אולי אני רואה את הטקסט שלי כהזדמנות לצרף ציורים. כמו כאן.

איריס קובליו, צבעי מים, 20021

*

איריס קובליו, רישום עיפרון, 20001

*

איריסיה קובליו, צבעי מים, 20111

*

איריסיה קובליו, צבעי מים 20121

*

איריס קובליו, צבעי מים, 20051

*

איריס איריסיה קובליו, צבעי מים, 2012

ציורי השושנים צויירו בתקופות שונות. חלקם נמצאים בפוסט אחר שלי: האוסף הלא רישמי של הסוגה בשושנים

*

קישור לשושנה  זוֹ מֵהַשִּׂיחַ שֶׁהִצַּלְתִּי מִזְּרוֹעוֹת הַבּוּגֶנְוִילְיָה

*