הים מתיש בהיעדרו.
אני מתחילה מגעגוע, מחפשת צילום כלשהו
להיאחז
רושמת דבר מה. לפעמים ישירות על קנווס, או על עץ, לפעמים על דף, מעבירה למחשב
בוחנת בזכוכית המגדלת, הקומפוזציה,
מוחקת, הופכת, מגדילה, מקמטת
הים עושה בי כבשלו
מתעתע
מנער את הזיכרון
לַקֶּצֶף
איך מציירים קצף
בצבעי אקריליק הקצף יגיע בסוף
אבל בסוף אני מוחקת את חלקת הקצף
ואת מערות הגלים
ומסגילה את רצועת החוף המותרת
ומנקדת אותה ברשמי מים
ושוב מקציפה
די
כבר אוזל הזמן
גם בגעגועים מתייצב הזמן ופוסק: חדלי!
(הוא כמובן יכול לחזור, להזכיר, לנשוך בעורפי כפישפש, ולא יעזרו היסטמינים למיניהם, אלא רק היכנעות)
*
װ5 ביוני, 2013 at 12:11 pm
מאוד אוהבת את הציור. אכן, אלו צבעי הגעגוע, עמוקים… והמילים מוסיפות לו משמעות. בואי לבקר, עם כן הציור:)
אהבתיאהבתי
װ5 ביוני, 2013 at 10:57 pm
תודה ורד. אולי בסוף הקיץ:)
אהבתיאהבתי
װ5 ביוני, 2013 at 12:43 pm
אוי את כלכך מדהימה ואת צודקת המשפט האחרון כלכך מדוייק וחזק לי,
והקצף שלך הנעשה איריסיה, מרתק ומקרב.
תודה על החדש הזה שלך
מקסים מדויק ורך
אהבתיאהבתי
װ5 ביוני, 2013 at 10:58 pm
שריתי תודה. תמיד הסוגריים הם ההמייה, לא?
אהבתיאהבתי
װ5 ביוני, 2013 at 12:54 pm
ציור מרגש והגעגועים…תמיד יהיה למה ולמי, הים ראוי
אהבתיאהבתי
װ5 ביוני, 2013 at 10:58 pm
תודה מירי. הכל ראוי
אהבתיאהבתי
װ5 ביוני, 2013 at 1:13 pm
איריסיה יקרה, אוהב את הימים שלך, ואולי יש כאן גם התחלה של משהו חדש שירים על הנפש המציירת ומה שהיא מבקשת לצייר.
אהבתיאהבתי
װ5 ביוני, 2013 at 10:59 pm
תודה שועי. איך אפשר בלי נפש
אהבתיאהבתי
װ5 ביוני, 2013 at 5:04 pm
איריסיה ציור נהדר. מלא קצף
אהבתיאהבתי
װ5 ביוני, 2013 at 11:00 pm
תודה דודו. מלוא הקצף…
אהבתיאהבתי
װ17 ביולי, 2013 at 10:46 am
[…] קצף […]
אהבתיאהבתי