ים. יפו. דבר אחד

לדבר אחד מכל הדברים אני מתגעגעת מתקופת יפו: לים.

לקלות שבירידה מהקומה השישית, חציית הכביש וכבר הים. הים כולו בהדרו. קיץ 2012. שש בערב. הכמיהה לפגישה הזו

הים כמאהב לרוץ אליו. לשבת קרוב. ממש על יד. ממש בתוך. על הסלע שלי שנוגע במים. שנרטב בכל המייה. בכל אדווה

לצלילים שבלתי ניתנים לתיאור

לזהב שנשפך אלי מקצה האופק

 

עוד מעט קיץ 2013. והדברים לא מפסיקים להתהפך.

כמו הים

*

איריסיה קובליו, אקריליק על עץ, 2013

*

שירי ים שנכתבו בקיץ 2012 כאן

ציור ים נוסף מעכשיו כאן