דומה או לא דומה

בשעורי צבעי המים תמיד עולה השאלה- קודם לרשום או לא לרשום.  אין לי תשובה אחת. תלוי מה האימג' ומה הכיוון.  בדרך כלל אני ממליצה לרשום בעפרון מחיק (במים) ורק את קווי הקומפוזיציה הכללים, בעיקר בנוף. או דומם.

בפורטרט השאלה הזו רחבה יותר וכוללת תרגולים רבים של תפיסות של מהות הפורטרט.

רוב התלמידים רוצים שהציור ייצא דומה, במיוחד אם מציירים אדם שמכירים ועוד יותר מזה, אם מציירים קרוב משפחה. הפחד מביקורת הוא השולט בזמן הציור.

מאד קשה ללמד להתחבר למהות הדמות ולצייר אינטואיטיבית. הרבה פעמים מיומנות רבה ברישום מביאה תוצאה הפוכה: המצויר יוצא דומה, אך מהותו, נשמתו, נעלמת. מפחידים ומרתיעים אותי ציורי פורטרטים מוזיאונים של האצולה המצוירת, בעלי הכוח והשררה, ששוכרים צייר כישרוני להנציח את פניהם בעבודה רבה, כביכול סיזיפית.

ללמד פורטרט דרך צבעי מים זה ללמוד לעוף, להשתחרר מ"דומה לא דומה", להשתחרר מרישום כובל, להשתחרר מפרופורציות. זה ללמוד לגעת בנפש הדמות שעולה מפנימיותנו דרך התודעה אל הדף. אבל דרושים לזה זמן ותרגולים רבים, לצייר שוב ושוב את אותה דמות. למצוא בה אינסוף עניין ואהבה.

רוב התלמידים הם קצרי זמן ולכן ציור פורטרט אינו פופולרי בשעורי ציור בצבעי מים. פורטרט שייך כביכול לשעורי רישום ושמן, וההעזה של וויתור אמיתי על יסודות הרשום נדירה. בצבעי מים, רוב התלמידים מסתגרים בנופים, דוממים והשראות מתמונות קיימות, כדי לא להתעמת עם מערכת יחסים.

ציורי הפורטרט הכי יפים בעיני הם אלו שיש בהם "שגיאות", אלו הלא גמורים, אלו שבאו מרגש חזק של מערכת יחסים.

 גל אומרת שזה לא דומה לה. זה בסדר גמור מבחינתי. אם סקאיי היה יכול לדבר גם הוא היה מקטר: היי זה אני? מה פתאום? אני הרבה יותר גדול ושעיר ויש לי זנב מפואר, למה לא ציירת לי את הזנב ובכלל אני יותר גדול מגל, אני כבר לא גור, אני כמעט בן שלושה חודשים ואני גיבור גדול, ומה פתאום כחול? אני כחול??

 וכן, ציירתי מצילום שצילמתי אותם כשהבאנו את סקאיי לפני שבוע. ביום הראשון הוא עוד הסכים קצת לדגמן, לדקה, אבל מכוון שהוא כלב רוח (ננסי) הוא תזזיתי מכל חיית מחמד אחרת שאני מכירה. וגל של הייתה כל כך יפה, מדהימה, באותו רגע, שכן, אכן  השתדלתי מאד להנציח את יופייה והסיטואציה.

ואם רשמתי לפני הנחות הצבע?- כן. במקרה הזה כן. רישום קליל בעפרון מחיק. 

אז לא "יצא" ממש דומה. אז מה. האהבה שלי מסופקת. האהבה שלי מחוברת. והיא מעבר לכל דמיון, הגדרה, וכלי מדידה.

איריסיה קובליו, אקוורל, פברואר 2013