איריסיה מאספמיה

 יש לי כמה פרות על שולחן העבודה, פלפל חתוך שהיה ירוק בהיר וכבר הצהיב ושתי עגבניות (היו ארבע, אבל שתיים היינו חייבים לאכול) ושלושה אגסים בצבע סגול חום שעוד  מעט יהפוך רק לחום, ותפוז אחד שנעשה רך, ושלושה אפרסמונים שכבר לא ראויים למאכל, וקליפה של בננה כי אכלתי אותה בשעות שלא יכולתי לאכול כלום מלבד בננה, וחצי רימון שהיה מאד אדום כשפתחנו ועכשיו יבשושי משהו. ויש לי רצון לצייר אותם, ככה חופשי, סקיצה, בלי אמירה ספרותית, בלי מכחול מתעקש, בלי לעשות לעצמי מקום ול"העמיד" ובלי מוזיקה  למרות שרעש הילדים בחוץ גובר, כי חופשת חנוכה התחילה היום ולא יורד גשם והרבה כביסה מחכה להידחס למכונות וכלים מחכים להתפנות מהמייבש הקורס שעל השיש ועוד לא התקלחתי הבקר וכמעט צהרים.

(אבל בעצם אני רוצה לצייר כלב. כלב רוח.

לו היה לי כלב רוח

לו היה לי כלב רוח

אפילו קטן קטן, בצורת חרגול

דקיק,

עם מבט של מכחול שעושה את הנקודה המדוייקת ביותר בציור, זו שבלעדיה הציור מצויין אבל תפל

הנקודה שיכולה להיות ירקרקה, כתומה או יהלום תכלת זכה

(הייתי קוראת לו סקאיי)

נקודת הלב

אז לא ציירתי כלב רוח אבל הייתי בעצמי רוח שעפה בין שלוש מכונות כביסה, שלושה סירי תבשיל צימחוני, כיור שלא מתרוקן לעולם, כמו קסם שחור חסר תקנה, וחלומות באספמיה)

 *

 אחרי שלוש שעות: צריך למהר. חושך בא מהר. חושך כבר כאן. הוא רק מתחבא.

הרימון יצא נורא. מריחה אדומה חסרת צורה ראויה להיקרא ציור. אם היה רימון מופשט- מילא. אבל בקומפוזיציה נוראה כזו? עדיף לי עם הפלפלים והעגבניות. אפילו החציל שכבר מזמן ירד אצלי מגדולתו יצא שוויצר כזה, יודע שהוא לבוש היטב לאירוע: פוסט חדש על ציירת מבולבלת בעליל.

ומה המילה הזו בעליל? – כאן ההקשר הוא חשיפה. ציירת בחשיפה. או יותר נכון אישה בחשיפה, שלא יודעת לעשות שום דבר חוץ מלצייר. בימים אלו. לא שלא היו דברים אחרים בעבר. אבל העבר הוא עבר והמחר לא ידוע ומה שנותר עכשיו זו מערכת היחסים שבין חצי הפלפל לבין העגבניות שפוחדות מהרגע שיכנסו לסלט. (הפלפל כבר לא ייכנס, אולי ייזרק לאיזה מרק, לרגע, לפני שימריר אותו באופן בלתי הפיך) אבל נכון שהוא מדהים החצי פלפל הזה?

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

  אולי זה לא כל כך שפוי להתמלא התפעמות מחצי פלפל.

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

.

 ומה שרציתי עוד להגיד, שככל שחולף הזמן אני פחות ופחות יודעת להסביר איך לצייר ומה עושים לפני ומה עושים אחרי . אני רק יודעת להגיד באיזה מכחול להשתמש. ובאיזה נייר ואילו גוונים כדאי לקנות מאיזו חברה. כל השאר- תתנסו לבד. אני לא יודעת להסביר לכם כלום. יש לי מערכי שעורים שלמים של שלב שלב בצבעי מים, אבל אני לא רואה בזה כרגע טעם. כי מה שאתם צריכים זה קילומטרז' עצום של סקיצות וחידוד כושר ההבחנה שלכם.  וזה לוקח שנים.

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

אולי אני צריכה להחליף מקצוע?

כבר אמרתי שזה יהיה פוסט בעליל ושלא כולם יאהבו לקרוא את התחבטויותיי  כמורה ציירת אישה וכבר לא צעירה עם חלומות באספמיה (אספמיה זה לא כל מה שאלוהים אסף? אספם-יה?)

 

אז הנה כמה סקיצות של פירות וירקות מהימים האחרונים של איריסיה מאספמיה

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

.

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

איריסיה קובליו, אקוורל, 2012

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

14 responses to “איריסיה מאספמיה

  • שוֹעי

    איריסיה יקרה,
    את מציירת ירקות פירות שתענוג לזון בהם עין
    (די מקביל למי שמגיע לשוק השכם כשהירקות והפירות טריים טריים ויש חשק לטעום מהכל).

    מעניין שיש כלב ים וכלב רוח ובעצם גם כלבי אדמה, אבל טרם נמצאו כלבי-אויר.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    שועי הצחקת אותי. אני אחפש. לא יכול להיות שאין. כלב אוויר זה הדבר האופטימאלי ביותר שניתן להעלות על הדעת!

    אהבתי

  • שוֹעי

    איריסיה, הבת הגדולה שלי רוצה שנאמץ כלבה, אני לא מתנגד, אבל מבין ללבה של אשתי שגדלה בבית נטול בעלי חיים (להוציא בני אדם), ולכן הדבר קשה עליה כקריעת ים סוף.
    כלב אויר יכול היה להוות פשרה מצוינת. אם את מוצאת כלב/ת אויר, נא הודיעי בצינורות המקובלים. אנו מחכים.

    אהבתי

  • David Palma

    אהבתי את הירקות המצוירים. יש להם נוכחות כמעט אנושית. באשר להתלבטות אני לא כל כך יכול לעזור אבל אני מבין, באשר לכלב הרוח, אני חושב שהדרקון הסיני הקטן ממולאן הוא הדבר הכי קרוב לכלב רוח (והוא מה זה יתאים לבת של שועי)

    אהבתי

  • שוֹעי

    דודו, יש מצב, יש לה את הטמפרמנט הרצוי; מתאים לה לצאת למלחמה כדי להציל את כל סין ולהדוף את המונגולים, בהחלט. אני רק מקווה שהיא לא תפנה את שלל כישוריה האלה כדי לגרום לנו להיכנע, ולאמץ כלב; אנחנו חלשלושים (-:

    אהבתי

  • sadotcom

    "אספמיה זה לא כל מה שאלוהים אסף? אספם-יה?"
    כמי שמתגורר באספמיה, לפעמים זה באמת מרגישכך, לפחות בעולמי…

    אהבתי

  • ada k

    אני לא יודעת הרבה על הוראת ציור (ועל ציור בכלל), אבל העצה הזאת שלך ("קילומטרז' עצום של סקיצות וחידוד כושר ההבחנה") דווקא מצאה חן בעיניי.
    הציורים יפים-יפים. ופלפלים הם במיוחד מעוררי התפעמות. יש צלם מצוין (ששמו אולי וסטון, אני לא זוכרת בדיוק…) שהנציח אותם בסדרה שלמה של צילומים מפעימים.
    אספמיה זה ספרד, אבל אפשר לפרש איך שרוצים.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    היי עדה, אספמיה זה ספרד אבל היא גם שוכנת בתוך הפלפל… בטח שמת לב:)

    אהבתי

  • Sarit Shamir

    איריסיה הציורים שלך כלכך חיים משהו כמו אפילו – אנושיים
    בדיוק כמו כל מילותיך לראות את הדרך אליהם
    אותי הפוסט הזה ריגש
    והציורים שלך – יופי ואור בין צללים עד שאני שומעת צלילים🙂

    חג אורים שמח מותק.

    (ואני אחשוב על אספמיה מה שאלוהים אסף, זה מעורר בי משהו שרק עכשיו
    ניצת – חדשה לי מחשבת האספמיה הזו)

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: